שמות כח, לב

והיה פי ראשו. פי המעיל שבגבהו הוא פתיחת בית הצואר:

בתוכו. כתרגומו כפיל לגויה, כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו, והיה מעשה אורג ולא במחט:

כפי תחרא. למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן:

לא יקרע. כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו, שזה ממנין לאוין שבתורה, וכן (פסוק כח) ולא יזח החשן, וכן (שמות כה טו) לא יסורו ממנו הנאמר בבדי הארון:

וִיהֵי פוּם רֵישֵׁהּ כָּפִיל לְגַוֵּהּ תּוֹרָא יְהֵא מַקַף לְפוּמֵהּ סְחוֹר סְחוֹר עוֹבַד מָחֵי כְּפוּם שִׂרְיָן יְהֵי לֵהּ לָא יִתְבְּזָע:

וִיהֵי פּוּם רֵישֵׁיהּ בְּמִיצְעֵיהּ תּוֹרָא בְּשִיפְמֵיהּ יְהֵי מַקִּיף לְפוּמֵיהּ חֲזוֹר חֲזוֹר עוֹבַד גִרְדָאֵי הֵי כְפוּם לַשִּׁירַיָא יְהֵי לֵיהּ לָא יִתְבְּזָע

וִיהֵי פוּם רֵישֵׁיהּ בְּמִצְעָא סִיפְוָוא יֶהֱוֵי מַקִיף לְפוּמֵיהּ חֲזוֹרָא עוֹבַד גְרָדִי כְּפוּם סִירָא יֶהֱוֵי לֵיהּ לָא יִתְבְּזָע:

כפי תחרא פי ראשו - פתח שמכניס ראשו כשלובשו.

בתוכו - באמצעיתו למעלה - להבדיל - כעין מלבושים של גלחים.

לא יקרע - לא יפתח בית צוארו למטה כעין מלבושים שלנו אלא למעלה, שבשעת אריגה מניחים בו צואר.

לא יקרע. לא יהיה לו בית הצואר נפתח לארכו לפניו, אבל יהיה עגול. ולשון יקרע יאמר על הדבר הפתוח לארכו, כמו וקרע לו חלוני שהיתה פתיחת החלונות ארוכה וצרה:

שפה יהי' לפיו. שהמעיל מכפר על לשה"ר שאם חטא בלה"ר יעשה שפה לפיו שימנע מלה"ר ויעשה תשובה ויתכפר לו:

והיה פי ראשו בתוכו. נראה לי כי מה שדרשו יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול נכלל בו עוד כל הדובר שקרים והמועל בדבורו ויש לו שפתים דולקים ולב רע כי לכך נקרא מעיל שבא לכפר על המעל לפיכך צוה על המעיל והיה פי ראשו בתוכו,

ויש בזה רמז אזהרה לאדם שראוי לו שיהיה דבורו שוה למה שבתוכו שיהיה תוכו כברו ושפתו לפיו סביב לעצור במלין, והוא אינו עושה כן אלא מעשה אורג כופל דבריו כארג הזה שכופל חוטי אריגתו וכן כפי תחרא כפי השריון שטבעותיו כפולים וע"כ בא המעיל לכפר על עון זה כי הוא מרוחק אצל הש"י ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו.

בתוכו באמצעיתו כמו ועץ החיים בתוך הגן הולך ומפרש כיצד.

מעשה ארג משעת אריגתו יהא פיו עשוי באמצע הבגד.לא יקרע פתיחה, כמו וקרע לו חלוני. פי׳ בית צוארו לא יפתח בשעת תקון הבגד אלא בשעת האריגה מניחים בו בית צואר.

לא יקרע. אין פיו נעשה דרך קריעות כמו בבגדים שלנו אלא דרך אריגה עושה לה פה וי"מ שפה אורל"א (orlo, Saum) בלע"ז:

יהיה לפיו. כדי שלא יקרע:

והיה פי וגו׳. בפי׳ מעיל נחלקו הראשונים ז״ל. רש״י פי׳ שהיה כמו כתונת רחב עם בתי יד וכולו סתום זולת פי ראש והוא פתיחת בית הצואר. ורמב״ם ורמב״ן כתבו שהיה פתוח כולו בלא בתי יד ורק למעלה אצל הצואר היה פי ראש מחובר מן הכנף אל הכנף ומכניס הראש בתוכו. והנה אם נדקדק לשון המקרא משמע בצווי כרמב״ם ורמב״ן ז״ל. דלפרש״י דמפרש פי ראשו בתוכו כפול לגוי׳ להיות לו לשפה א״כ היינו פי ראשו בתוכו היינו שפה יהיה לפיו. ומה זה דכתיב שתי הויות. והכי מיבעי והיה השפה לפיו בתוכו מעשה אורג. משא״כ לרמב״ם ולרמב״ן המה שני דברים. והיה פי ראשו בתוכו שיהא בית הצואר אינו תפור אלא ארוג מצד לצד. ומשמעות בתוכו לא כפרש״י לגוי׳ אלא ארוג עמו ממש. ואח״כ הוא דבר בפ״ע דאותו בתי הצואר יהיה שפה לפיו מעשה אורג לא שיהא במחט לכפול אלא באריגה לעשות חוט עבה בסוף. וע״ע בסמוך:

כפי תחרא. הוא מגן שיהא השפה העב מגין שלא יקרע. ולפ״ז הפי׳ לא נצרך לכתוב על גוף המעיל שיהא מעשה אורג אחר שאין לו בתי ידים. ממילא כולו ארוג. ועי׳ מש״כ בפי׳ המעשה:

יהיה פי ראשו בתוכו, פי ראשו שהוא בית הצואר יהיה באמצעותו למעלה, וכן בתיב"ע ויהא פום רישיה במצעא, שלא יהיה פתיחת בית הצואר מן הצד, ומ"ש שפה יהיה לפיו הוא ערן אחר שיעשה לפיו שפה אריג סביב, ולרש"י מ"ש פי ראשו בתוכו היינו כפול לגויה כתרגומו, ומפרש שפה יהיה כפי תחרא כשריון שפיהם כפול, ולהרמב"ם יל"פ כשריון שאין לו בית יד רק מכסה את הגוף לבד, לא יקרע כדי שלא יקרע והקורעו עובר בלאו ממה שלא אמר שלא יקרע (יומא עב א'):

א ר"ל אע"פ שפשוטו של קרא משמע שהוא טעם אלעיל מכל מקום מדלא כתיב שלא יקרע אלא לא יקרע משמע שלאו בפני עצמו הוא דכל הני שמביא רש"י ראיה מהם נמי כן הוא: