שמות כח, ג

לקדשו לכהנו לי. לקדשו להכניסו בכהנה על ידי הבגדים שיהא כהן לי, ולשון כהנה שרות הוא, שוריינטריא"ה בלעז:

וְאַתְּ תְּמַלֵל עִם כָּל חַכִּימֵי לִבָּא דְאַשְׁלֵמִית עִמֵהּ רוּחַ חָכְמְתָא וְיַעְבְּדוּן יָת לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן לְקַדָשׁוּתֵהּ לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי:

וְאַנְתְּ תְּמַלֵּיל עִם כָּל חַכִּימֵי לִבָּא דְאַשְׁלֵימִית עִמְהוֹן רוּחָא דְחָכְמְתָא וְעָבָדוּ יַת לְבוּשֵׁי אַהֲרן לְקַדְשׁוּתֵיהּ לְשַׁמָּשָׁא קֳדָמַי

ואתה. וי"ו מלאתיו שב אל לב:

ואתה תדבר אל כל חכמי לב. שיעשו כל האמור למעלה:

ועשו את בגדי אהרן. ויעשו גם כן את בגדי אהרן:

לקדשו. לשם כך יעשו הבגדים:

חכמי לב אשר בגימ' יראת מי שמלא יראת השם והיינו שנא' ראשית חכמה יראת ה':

ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו. סמך ועשו לחכמי לב לרמוז שתהיה עשיית הבגדים מתוך מחשבת חכמה והוא שהיו צריכין עשיה לשמם, ואמר ועשית שיהיו נעשים על כוונתו, ותמצא בפרשה זו שלשה פעמים לכהנו לי והיה ראוי לומר לכהן לי ושלשה ווי"ן הנוספין לרמוז על י"ח כהנים גדולים ששמשו במקדש ראשון.

ואתה תדבר אל כל חכמי לב. כלומר כשם שצויתי על החכמים לעשות המשכן כך אני מצוה עליהם לעשות הבגדים ולא יאמרו אהרן ישכור מי שיעשה לו בגדיו וכן הם יקחו את הזהב שכשם שאני רוצה שתקחו את התרומה למשכן כן יקחו את הזהב והתרומה לבגדים ולא יאמרו אהרן יבקש לעצמו וזה לאהרן ולבניו שכתב כאן לבניו שישמשו תחתיו בכהונה גדולה ולקמן מפרש בגדי כהן הדיוט כדכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות:

ואתה תדבר. טעם אמרו ואתה, שצריך הוא בעצמו להתטפל בדבר לדבר לחכמי לב, והגם שאמר ״ועשית בגדי״ וגו׳, חזר ה׳ ופרש דבריו כי לא הוא יעשה אלא על פיו יהיו נעשים. וכדי שלא יבין שהעקר הוא שיהיו נעשים על פי משה ואין צרך בדבר שידבר משה מפיו אל חכמי לב, לזה באה המצוה ואמר ואתה בפיך תדבר אל כל וגו׳.

ודקדק לומר אל כל, כי זה הוא אחד מסימנים המבהקים שהדבר הוא מהשלמת הדעת ומרצון הלב, שידבר הדברים לכלם יחד. שאם היה הדבר בא בדאבון נפש, ישתדל לומר הדברים שלא בפני רבים, וכל עוד שיכול לדבר דבריו לפני אחד לא ידבר בפני שנים, כי הדבר הוא פחיתות למשה שלא יהיה הוא ראוי לשרת לפני המלך. אשר על כן צוה ה׳ לעשות סימן לדבר ״אל כל חכמי לב״, ובזה יודע לעיני הכל כי נפש חפצה ולב שלם.

עוד נראה כי טעם שאמר ה׳ בחמשה פסוקים אלו שלש פעמים ואתה, כי בא לתת לו מעלה בשלשה דברים, והם: נדבת המשכן בכללותיה אחד, ומלאכת המשכן וכליו ובגדי כהונה אחד, ועבודת בית המקדש אחד. ואמר ה׳ אליו כי הוא נוטל שכר כאלו הוא עשה הכל. כנגד הבאת נדבת המשכן אמר ואתה תצוה וגו׳, ואליך הם מביאין, והוא מה שגמר אומר ויקחו אליך, פרוש, אני לך מצוה להביא והם יביאו אליך לעשות. וכנגד מלאכת המשכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ובזה אינם אלא שלוחיך. ודקדק לומר אל כל כדי שכל המעשים שיהיו נעשים במשכן יהיו נעשים בשליחותך וכאלו הוא עשאם. וכנגד עבודת בית ה׳ אמר ואתה הקרב אליך את אהרן וגו׳, שיבא ויעבד בשליחותך, ולזה דקדק לומר אליך. ולטעם זה מצוה ה׳ אל משה כל מעשה המשכן ומלאכתו ועבודתו לנוכח, כי אחר האמת עליו הוא המצוה, אלא שצוה לו שהוא יצוה אחרים במקומו.

ואתה תדבר אל כל חכמי לב. הזכיר גם כאן שני נוכחיות ואתה תדבר, לפי שכל חכמי לב קבלו האצילות מן משה כמ"ש (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, וכן כל עושי המלאכה אשר היו בצל אל קבלו שפע החכמה באמצעות משה, וכמ"ש (שמות יח כא) ואתה תחזה מכל העם היינו ברוה"ק שעליך ור"ל שתשפיע על דייני ישראל מן רוח הקודש שעליך כך ואתה תדבר אל כל חכמי לב כדי שיקבלו אצילות אור השכל ממך לכך נאמר בסוף כל מעשה המשכן ויכל משה את המלאכה (שם מ לג) וכי משה כלה המלאכה והלא כל חכמי לב עשו בה אלא לפי שמשה האציל עליהם מן אור שכלו דומה כאילו עשה הוא את כל המלאכה. ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה ר"ל אע"פ שבאמת אני מלאתיו רוח חכמה כי ה' יתן חכמה (משלי ב ו) מ"מ מאחר שהשפע יגיע להם באמצעותך יקרא הכל על שמך לכך נאמר ואתה ממהות עצמותך ותוספת חכמה שבך תדבר אל כל חכמי לב להשפיע עליהם, ומדאמר חכמי לב לשון רבים הל"ל אשר מלאתים רוח חכמה נוכל לומר שמלאתיו חוזר כלפי משה כי לפי שמלאתיו רוח חכמה על כן הוא יאציל מחכמתו על כל חכמי לב וזה אינו מאמר הש"י למשה מדלא אמר אשר מלאתיך רוח חכמה, אלא הפסוק מפרש לנו מהו זה שאמרתי למשה ואתה תדבר אל כל חכמי לב למה אני תולה הדבר במשה לפי שמלאתיו רוח חכמה ואחר כך חזר הקב"ה ואמר למשה בנוכח ועשו את בגדי אהרן וגו' ומלת אשר משמש לשון דהא כמשפטו בכמה מקומות.

ואתה. משה בעצמו מטעם שיבואר בסמוך:

אל כל חכמי לב. החכמה אין מקומו בלב כ״א במוח. אלא כל מקום דכתיב חכמי לב הביאור יראת ה׳. שהוא ראשית חכמה ומקומה בלב כידוע. וע׳ להלן ל״א ו׳ ובש״מ. והענין שנדרש לכאן ביחוד חכמת יראת ה׳ יבואר לפנינו:

אשר מלאתיו רוח חכמה. אשר מלאתים מיבעי אלא קאי על אהרן שידבר משה לחכמי לב שמלאתי את אהרן רוח חכמה. וכ״ז הקדמה לסיפיה דקרא ועשו את בגדי אהרן לקדשו. דאחר שנצטוה אהרן להתקדש נתן המקום לו בגדי קודש שיסייעו לו לדבר. וידוע דכ״ד שבקדושה לבד שטעון עשיה לשמה עפ״י דין. עוד כל מה שמכינים יותר הפעולה לשם קדושה. מועלת יותר לתכליתה כמש״כ לעיל י״ט ב׳ ובכ״מ מש״ה נצטוה משה שיזהיר להאומנים שהם בעצמם יראי ה׳ לעשות הבגדים באופן שיועילו יותר לקדשו. ובאשר הוא דבר שבלב ע״כ הקדים לומר להם אשר מלאתי את אהרן רוח חכמה והוא יבין וישכיל מכח הבגדים איך שהם פועלים על לבו. היאך נעשו. ומש״ה נצטוה בזה משה בעצמו שידבר אל כל חכמי לב. ולא בצלאל שזה הפרט אינו נוגע לחכמות המלאכה אלא לחכמת המוסר:

לכהנו לי. שיש כמה מיני קדושות. יש מתקדש לתורה ויש לתפלה ואמר שיהא הכונה לקדושה לכהנו לי היינו לעבודת המזבח:

ואתה תדבר. אולם הבגדים החיצונים, שהם ירמזו על בגדים הפנימית וזה תעשה על ידי אומנים הבקיאים במלאכה, אולם גם אומנים אלה צריך שיהיו חכמי לב, שכבר בארתי בפירוש ספר מלשי בכ"מ כי חכם לב הוא מדרגה גדולה מאד, כי החכם הוא המתנהג ע"פ חוקי החכמה ובכ"ז יש לו עדיין מלחמה פנימית עם היצר, אבל החכם לב הוא שהחכמה שבה להיות קנין בנפשו וממלאה את כל בתי נפשו כל הון יקר ונעים, ועז"א אשר מלאתיו רוח חכמה הוא פירוש לחכמי לב, מפרש מי שרוח חכמה ממלאים את כל לבו [מלאתיו מוסב על הלב], ולא נמצא בלבו מקום ריק נתאוה וליצר ולמחשבות התנגדות אל החכמה, וחכמי לב אלה יעשו את בגדי אהרן לקדשו כי הם יבינו על מה ירמזו הבגדים האלה ויעשום בכונה שתחול עליהם הקדושה המיוחסת אליהם, ותחלה אמר ועשו את בגדי אהרן שהם הקודמים בעשיה, ואח"ז מוסיף ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו, שמן כלים אלה הנחשבים יש בהם ארבעה אחרונים שראוים גם לכהן הדיוט ומכחו של אהרן יהיו גם לבניו:

כ ולכהנו אינו ר"ל שיעשנו כהן רק להכניסו בכהונה ע"י לבישת הבגדים וכדי להדביקו עם מלת לי הוסיף שיהא כהן לי וכדי לפרש גם כן מלת לקדשו לומר שפירוש לקדשו הוא לכהנו כאלו אמר ואיך יקדשנו כשיכניסנו לכהונה וכו' משום הכי לא פי' זה לעיל גבי לכהנו לי: