שמות כח, כב

על החשן. בשביל החשן, לקבעם בטבעותיו, כמו שמפורש למטה בענין:

שרשת. לשון שרשי אילן המאחיזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ, אף אלו יהיו מאחיזין לחשן, שבהם יהיה תלוי באפוד, והן שתי שרשרות האמורות למעלה (פסוק יד) בענין המשבצות ואף שרשרות פתר מנחם בן סרוק לשון שרשים, ואמר שהרי"ש יתרה, כמו מ"ם שבשלשום, ומ"ם שבריקם. ואיני רואה את דבריו, אלא שרשרת בלשון עברית, כשלשלת בלשון משנה:

גבלת. הוא מגבלות האמור למעלה (פסוק יד) שתתקעם בטבעות, שיהיו בגבול החשן, וכל גבול לשון קצה, אשומיי"ל בלעז:

מעשה עבות. מעשה קליעה:

וְתַעְבֵּד עַל חוּשְׁנָא תִּכִּין מְתַחְמָן עוֹבַד גְדִילוּ דְהַב דְכֵי:

וְתַעֲבֵיד עַל חוּשְׁנָא שִׁישְׁלַן מְתַחְמָן עוֹבַד קְלִיעָא דִּדְהַב דְּכֵי

ועשית על החשן שרשות גבלות - הם שרשרות שעל המשבצות האמורים למעלה.

גבלות. לא שרשרות להאריך ולקצר:

ועשית על החשן עם החשן תעשה שרשרות גבלות הם שתי שרשרות האמורות למעלה.

ועשית על החשן. לשם חשן ביחוד. ויבואר עוד לפנינו:

שרשת גבלות. פירש״י שהוא הוא דלעיל. והוא פלא דלמאי יהי׳ נכתב ב״פ. אלא יש עוד לדקדק דלעיל כתיב שרשרות וכאן שרשות. לעיל מגבלות וכאן גבלת. ולאו דבר ריק הוא. אלא כך הענין דלפי שהיו העיגולים של השרשרות מעשה עבות כדי שיתארך ויתקווץ. וזה פשוט דלפי רוחב העיגולים כך הבדל המשיכה והקויצה והזהיר הכתוב שלא יהיו העיגולים שוין למעלה סמוך לאפד כמו שלמטה סמוך לחושן אלא למעלה יהיו רחבים ונמשך הרבה מש״ה שמותן שרשרות ומגבלות. שהגבול נמשך הרבה ע״י מתוח וקווץ. ולמטה היו קטנים ומגבילים מעט מש״ה נקראים שרשות גבלות. ומזה הטעם היה נצרך לתחוב קצה השרשרת למעלה במשבצות רחב ולא בטבעת משום שהיה העיגולים רחבים ואינם נכנסים יפה בטבעת. ולמטה סמוך לחושן היה נתחב בטבעת משום שהי׳ כ״כ העיגולים קטנים עד שנוח להכנס בטבעת יפה כמו משיחה קצרה:

ובזה יבואר הא דכתיב ועשית על החושן דאלו הי׳ כל עיגולי השרשרת שוין היו כל העיגולים נעשים במחשבה אחת שיהיו עומדים ומשמשים בין חושן לאפוד. משא״כ עתה שהיו משונים מש״ה המצוה שיעשו הסמוכים לחשן ביחוד לשם קדושת החשן דרבה על קדושת האפוד שהרי שם הי׳ אורים ותמים וגם תכליתו בא ע״י קדושת התורה שגדולה ורבה היא על קדושת האפוד ותכליתו שבא ע״י קדושת העבודה. אבל העיגולים הרחבים היו נעשים סתם לשם חושן ואפוד:

ועשית על החשן, ר"ל בעבור החשן לחברו עם האפוד תעשה שרשות הם עצמם השרשות והזכיר (בפסוק י"ד) כנ"ל שם, גבלות הוא מגבלות האמור למעלה, ובפירושו נראה עקר כפי' הרשב"ם שהיו כפתורים בראשיהם שהם מגבילים אותם כשיתחבם במשבצות שבאפוד, בל יצאו משם, ושבץ כולל כל האוחז ומלכד דבר בתוכו בל יצא ממונו וכמ"ש הרמב"ן, ונקראו כן משבצות האבנים שמלכדים האבנים שהם קבועים בהם אף לפרש"י שהאבן ממלא את הגומא, ומשבצות האפוד היו חתיכות זהב מנקבות באופן שכשמכניס לתוכם כפתורי השרשות לא יוכלו לצאת משם ואוחזים את השרשת בתוכם, שעז"א ונתתה את שרשרות העבותות על המשבצות, ולא הזכיר פה שיעשו משבצות, שכבר הזכיר זה (בפסוק י"ג) לכן בעשיה שלא הזכיר המשבצות למעלה, אמר ויעשו שני משבצות זהב ושני טבעות זהב:

ס שלא תאמר שלא לעשותן אלא על החשן אבל לא לעשותן במקום אחר ולתקנן בו כמו שמפרש רש"י בסמוך:

ע והכי פירושו שעשה שלשלות להיות לו (לשרשרות) [לשרשות]: