שמות כג, כב

וצרתי. כתרגומו ואעיק:

אֲרֵי אִם קַבָּלָא תְקַבֵּל לְמֵימְרֵהּ וְתַעְבֵּד כֹּל דִאֱמַלֵל וְאֶסְנֵי יָת סָנְאָךְ וְאָעִיק לְדִמְעִיקִין לָךְ:

אֲרוּם אִין קַבָּלָא תְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהּ וְתַעֲבֵיד כָּל דַּאֲמַלֵּיל עַל יְדוֹי וְאַסְגֵי יַת סַנְאָךְ וְאָעִיק לְמֵיעִיקְיָךְ

בעבור שמצאו חכמי ספרד איבה בהעלם היו"ד. וכתוב ואיבתי את אויביך גם ציד חיה אמר צידים. ודין עני לא דנו וכתוב והיה ה' לדיין. על כן אמרו אין פועל פחות מג' אותיות. על כן איבה מעלומי העין:

כי אם שמוע תשמע בקולו. ואיבתי את אויביך. ולא אחוס עליהם כדרכי טובי, על הפך ואני לא אחוס על נינוה:

וצרתי ב' במסור' דין ואידך וצרתי עליך מוצב והקימותי עליך מצודות מלמד שצר הקב"ה על ז' עממין בכל כלי מלחמה:

כי אם שמע תשמע שהרי שלוחי הוא ועבדא דמלכא מלכא.

ואיבתי את איבך בשאר עממים הכתוב מדבר אבל החתי והאמורי נאמר בהם כאן והכחדתיו. ובמקום אחר הוא אומר לא תחיה כל נשמה.

ואיבתי וגו׳. אולי שירמז כי באמצעות עסק התורה והמצוה, הנה האדון יעקר שרש הקלפה וענפיה, שהם המסיתים והמדיחים והמבקשים להשפיל דגל התורה. ועין מה שפרשתי בפרשת בראשית במעשה קין בהתוכחות האדון עמו (בראשית ד:ט-טו).

כי אם שמוע תשמע בקלו. תדקדקו להבין במה שידבר הוא עם משה:

ועשית כל אשר אדבר. תדע שאתה עושה מה שאני מדבר. שדברו של המלאך הוא דברי וכמש״כ. ומשמעות ועשית אין הכונה כאן מעשה המצוה מה שיצוה לעשות דא״כ הכי מיבעי ועשית ככל אשר אדבר. אלא האי ועשית מתפרש כמש״כ בס׳ ויקרא ט׳ י׳ ובס׳ דברים ל״ב מ״ו ובכ״מ דמשמעו עשיית הדברים ממש היינו להעמידם על דיוקם ולדרוש בהם עד שיהיו ראוים להקרא דבר ה׳. והיא עיון תורה. ואז ואיבתי את איביך וגו׳. דזהו סגולת מלחמתה ש״ת ללחום עם איביהם בלב וצוררים בפועל כמ״ש כ״פ:

כי אם שמוע. ר"ל ואל תאמרו שא"כ הוא לרעתכם וטוב יותר שישלח מלאך שהוא שליח שאין האדון בקרבו, שאז אף שתחטאו, בכ"ז יעשם שליחותו, עז"א שנגד זה יש שכר הרבה כי אם שמוע תשמעו בקולו הלא אז ועשית כל אשר אדבר, כי כל מה שיצוה אתכם הוא דבורי שאני מדבר אליכם, וגדול יותר שכר מי שעושה מצות המלך ורצונו בפניו ומי ששומע הדבור מפי המלך בעצמו שמדבר עמו פנים אל פנים שזה מורה על האהבה והדבוק שיש למלך עמו, ואז ואיבתי את אויביך, שמאהבתי אותך אויביך יהיו אויבי, וכמ"ש (תהילים קל״ט:כ״ב) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, ויש הבדל בין אויב ובין צורר, האויב הוא השונא בגלוי ואינו מציין עשיית רע בפועל, והצורר מציין עשיית רע בפועל ואינו מציין האיבה, כי לפעמים יעשה זה מהנאת עצמו לא מחמת איבה, ואני אשלם לכ"א מדה כנגד מדה, ועז"א וצרתי את צורריך, ויש עוד הבדל, כי מלאך שאין אדוניו אתו שליחותו קצוב, ואם יתחדש איזה ענין שצריך להוסיף בנסים אין לו כח ע"ז, אבל המלאך שאדוניו אתו ידבר אליו אדוניו בכל עת מה שיחדש נסים ונפלאות לפי הצורך בלי קצבה, ורמז זה במ"ש ועשית כל אשר אדבר אתה תעשה ותסבב שאדבר, ר"ל שלפי מעשיך אוסיף לדבר להוסיף לך כח ועצמה ולטובה אות:

צ ולא תפרש כמו וצרת הכסף: