שמות כב, ט

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור. פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגנבה, כמו שנאמר (פסוק ו) וגנב מבית האיש, אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה, למדת שפוטר עצמו בשבועה זו ופרשה זו אמורה בשומר שכר, לפיכך אינו פטור אם נגנבה, כמו שכתוב (פסוק יא) אם גנב יגנב מעמו ישלם, אבל על האונס, כגון מת מעצמו, או נשבר או נשבה בחזקה על ידי לסטים, ואין רואה שיעיד בדבר:

אֲרֵי יִתֵּן גְבַר לְחַבְרֵהּ חֲמַר אוֹ תוֹר אוֹ אִמָר וְכָל בְּעִירָא לְמִטָּר וּמִית אוֹ אִתְּבַר אוֹ אִשְׁתְּבִי לֵית דְחָזֵי:

אֲרוּם יִתֵּן גְּבַר לְחַבְרֵיהּ חֲמוֹר אוֹ תּוֹר אוֹ אִימַר וְכָל בְּעִירָא לְמִנְטוֹר בְּלָא אֲגַר נְטִיר וִימוּת אוֹ אִיתְבִיר מִן חֵיוָא אוֹ אִישְׁתְּבֵי וְלֵית סָהִיד חָמֵי וּמַסְהִיד

כי יתן. זה שומר שכר:

ומת או נשבר - שטרפו ארי או חיה רעה, שכשם שמת או נשבה מְדַבֵּר שֶׁאָבְדָה כל הבהמה, הוא הדין לנשבר. שכל הבהמה הופסדה שהרגה ארי או חיה רעה. שכן מצינו בנביא שהרגו הארי וחמור והאריה עומדים אצל הנבילה ולא אכל האריה את הנבילה ולא שבר את החמור. אין רואה.

חמור או שור או שה. סתם אלה ישמרו אותם עניי עם בשכר:

וכל בהמה ג' הכא ואידך החיה וכל בהמה וכל בהמה מפרסת פרסה לומר שהחיה בכלל בהמה כמו התם דכתיב החיה וכל בהמה ואפילו עובר דכתיב וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה אותה תאכלו לרבות את העובר:

חמור או שור או שה פרשה זו בשומר שכר שאין דרך לשומרן אלא בשכר לפי שיש טורח בשמירתן להוציאן ולהביאן להאכילן ולהשקותן, וכשהפקידן על מנת לשמרן מגנבים וזאבים הפקידם אצלו.

ומת מעצמו.

או נשבר על ידי חיות כמו ולא שבר את החמור.

או נשבה על ידי ליסטים כל אלו אונסין שאם לא כן היה לו לומר וגונב כמו למעלה.

אין ראה קאי אנשבה. לעיל בפרשת שומר חנם לא שייך למכתב אין רואה, דפשיטא לן דאין דרך גנבה אלא בסתר.

כי יתן איש אל רעהו. בשכר שנותן לו שכר על שמירתו ולכך נקט בהמות שאין דרך לשמרן כי אם בשכר שיש טורח בשמירה להוציאן ולהביאן ולהאכילן ולהשקותן:

ומת או נשבר או נשבה. אילו אונסין:

אין רואה. וגבי גניבה בפרשה ראשונה לא שייך למכתב אין רואה דאין דרך גנב לגנוב כי אם בסתר:

ומת או נשבר. אלו האופנים ידוע שאין אדם יודע אם הי׳ במיעוט שמירה של השומר או לא:

או נשבה. זה האופן מצוי שיהא במקום רואים ויודעים איך הגיע לזה. מש״ה פי׳ הכתוב אין רואה. שברור שלא הי׳ במקום רואים. אבל במקום רואים לא מהני שבועה כדאי׳ בב״מ ד׳ פ״ג:

כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכו'. דעת המכלתא כברייתא די"ג מדות שדריש לה בפרט וכלל, ולא כסוגית הגמ' ב"מ (דף נז ע"ב) שדריש כי יתן כלל, שהוא כלל שאינו מלא כמ"ש בזבחים (דף ד' ע"ב), וכן לא כסוגיא דנזיר (דף לה) שדריש לה פרט וכלל ופרט, דס"ל דלשמור פרט, שע"ז הקדים שצ"ל לשמור שיאמר לו הילך שמור לי זה, ושואל שיכתוב הכלל לבד וכל בהמה ול"ל הפרט, ומשיב שאז נטעה שצריך שיפקוד כל מיני בהמות לכן אמר חמור או שור לחייב על כל א' בפ"ע, ושואל לא יכתוב כל בהמה רק כי יתן בהמה לשמור, ומשיב שאם יכתוב הכלל נוכל לטעות שבהמה דוקא לא חיה אבל כשבא הכלל מוסיף על הפרט וכתב וכל בהמה כולל הכל אף חיה, ואכמ"ל בזה יותר:

ומת או נשבר או נשבה. המיתה הוא בידי שמים והשבירה הוא ע"י חיה טורפת, כמו ולא שבר את החמור (מלכים א י״ג:כ״ח) ותשבי הוא ע"י שוללים מזויינים, וס"ל לר' אליעזר שלמדנו שבר ושבי ממיתה שאין בידו להציל, ור"ע השיב שאין דנין אפשר משאי אפשר, ואזלי לשיטתם שביבמות (דף מו) ומנחות (דף פ"ב) ס"ל לר' אליעזר שדנין אפשר משאי אפשר ור"ע ס"ל שאין דנין אפשר משאי אפשר, ולמד ר"ע מן גנבה כי כשאפשר להציל לא עדיף מנגנב שחייב ור"ש למד לה ממ"ש הטרפה לא ישלם כמו שיתבאר בסי' קס"ב:

אין רואה, שאם הוא במקום שיש עדים מצויים צריך להביא עדים אם לא ישלם, כמ"ש בח"מ (סי' רצד), ואם מביא עדים פטור משבועה שלא שלח בה יד וכמ"ש הה"מ [בפ"ו מה' שאלה ופקדון דין ג"] ושכן נראה ממ"ש בב"מ (דף פג) הא יש רואה יביא ראיה ויפטר:

ב פי' אבל ליכא למימר איפכא שהרי מסתברא שכן הוא שלפיכך כו':