שמות כב, כח

מלאתך. חובה המטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם בכורים:

ודמעך. התרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע:

לא תאחר. לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המקדם ולהקדים את המאחר, שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה:

בכור בניך תתן לי. לפדותו בחמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר, אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר שלשים יום פודהו שנאמר (במדבר יח טז) ופדויו מבן חדש תפדה, אף בכור בהמה דקה [גסה] מטפל בו שלשים יום ואחר כך נותנו לכהן:

בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ לָא תְאַחֵר בּוּכְרָא דִבְנָיךְ תַּפְרֵשׁ קֳדָמָי:

בִּכּוּרֵי פֵּירָךְ וּבִכּוּרֵי חֲמַר נַעֲוָוךְ לָא תַשְׁהֵי עַל זִמָנֵיהוֹן מִן לְאַסְקוּתְהוֹן לַאֲתַר שְׁכִינְתִּי בּוּכְרֵי דִבְרָךְ תַּפְרֵישׁ קֳדָמַי

מלאתך ודמעך לא תאחר מצינו מלאה בזרע פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע (דברים כב ט) ועוד כמלאה מן היקב (במדבר יח כז) התירוש והיצהר כענין שנאמר והשיקו היקבים תירוש ויצהר (יואל ב כד) והנראה לי בלשון הזה כי יקרא פרי השדה והכרם תבואה בעבור שיביאו אותה כאחת אל הבתים ותקרא ג"כ אסיף אוסף בלי יבא (ישעיהו לב י) וחג האסיף (להלן כג טז) ולכך תקרא מלאה כי לאוסף הדבר וקבוצו יקרא מלוי אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו לא ד) קראו אחריך מלא (ירמיהו יב ו) יחד עלי יתמלאון (איוב טז י) יאספו ויבאו וכן וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח יט) קבוץ ורבוי עמים ועוד יתכן שתקרא מלאה בכנוי לברכה שימלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר ומלא ידו קוצר וחצנו מעמר ובוצר כי כאשר תקולל חלקתם יאמר יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר (תהלים קכט ו-ז) והמתברכת יקראו מלאה ויהיה דמעך רמז לתירוש ויצהר מושאל מן דמעת העין בעבור שידמה לה ברדתו טיפות או שכל טיפות היורדות שמם דמעה ותרד עיני דמעה (ירמיהו יג יז) טיפות מים ואיננו שם לבכי בלבד וענין הכתוב כי כאשר תאסוף פרי השדה וימלאו הגרנות בר ותדרוך הנסחטים שתזל דמעתה והשיקו היקבים תירוש ויצהר לא תאחרם בידך כי בראשיתם תתנם לי כמו שאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים יח ד) ועל דעת רבותינו ז"ל (במכילתא כאן) לא תאחר שלא תאחר המוקדם ולא פירש איזהו כי בכאן יזהיר במצות דרך כלל ואחר כן יבארם והם סדרו בכורים ותרומה ומעשר ראשון ושני מטעמים שדרשו בהם כמו ששנינו (תרומות פ"ג מ"ז) מניין שיקדמו בכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו בכורים שהם בכורים לכל ותרומה לראשון שהיא ראשית ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית ואונקלוס תרגם בכורך ודמעך ופירש"י מלאתך חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך ותתבשל והם בכורים ודמעך היא תרומה ואיני יודע מהו לשון דמע וכן במכילתא (כאן) מלאתך אלו בכורים הניטלין מן המלא ודמעך זו תרומה ואולי כאשר יקראו לדעתם במקום הזה הבכורים מלאה בעבור שניטלין מן המלא יקראו התרומה דמעה בעבור שיביאו אותה תירוש ויצהר לא פרי והזכיר שני המינין ממנה לרמוז כי דינה להפרישה תירוש ויצהר אין חיוב להקדימה בענבים וזיתים והנה לא יזכיר המצות בכאן רק ברמז כאומר הזהר במצות האלה אשר אצוך בהם וכמו שאמר (לעיל כא יג) ושמתי לך מקום כי היה זה לכותבם לאלו המצות בספר הברית אשר יזכיר בפרשה האחרת (להלן כד ז) ועוד יחזור ויבארם כלם במקום אחר כל אחת

מלאתך. כנוי לתירוש ודמעך. כנוי ליצהר. והגאון רב סעדיה אמר כי מלת מלאתך כוללת המלאה מן הזרע. והמלאה מן היקב. ואמר כי דמעך רמז ליצהר. כי כאשר ידרך הזית הוא יורד טפות כמו הדמע. והנה פי' זה הכתוב במקום אחר. והוא ראשית דגנך תירושך ויצהרך. על כן עמו בכור בניך תתן לי. כי הוא ראשית אונו. ובן זוטא אמר כי מלאתך על ההריון. ודמעך כנוי לשכבת זרע והיא הטפה. ואמר לא תאחר שלא יעכב מלקחת לו אשה. על כן אחריו בכור בניך תתן לי. וזה שגעון למה הזכיר מלאתך לפני דמעך. כי דמעך לפי דעתו לשפוך זרע באשה ואחר כך תבא ההריון. ועוד כי דבר ההריון אינו ביד אדם רק ביד השם לבדו. ואמר יפת הזכיר הפסוק הזה שלא יאחר העני לתת מה שהוא חייב. כך תעשה לתת הבכור לכהן:

מלאתך ודמעך לא תאחר - זה הוא שכתוב: ראשית דגנך תירשך ויצהרך. המלאה - תרומת התבואה, כדכתיב: המלאה הזרע.

ודמעך - הוא התירוש, ושמן זית יצהר שהם צלולים וכעין דמעה ומזוקקים. וכן פירש מנחם.

לא תאחר - אלא ראשית ותחלת לכל המעשרות. בכור בניך כן תעשה לשורך וגו' - כל אלו ענייני ראשית הם.

מלאתך. תרומת הדגן, כענין מלאות וטובות:

ודמעך. תרומת התירוש והיצהר הנוזלים:

בכור בניך תתן. לי. לכל עבודת קדש, לעבודת המקדש ולתלמוד תורה כמו שהיה אחר כך בכהנים כאמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו:

לא תאחר בכור בניך אלא תתן מיד אחר שלשים יום:

מלאתך ודמעך לא תאחר. בא להזהיר על תרומת התירוש והיצהר כי מלת מלאתך שם המשקה היוצא מן הענבים וכענין שכתוב (במדבר י״ח:כ״ז) וכמלאה מן היקב ומלת ודמעך שם המשקה היוצא מן הזיתים ע"י סחיטה וכתישה כדמעה היוצאה מן העין לכך קרוי דמעך.

מלאתך תרומת תבואתך כמו פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע. ודמעך דבר הלח בתרומתך כמו תרוש ויצהר על שם שזבין טפות טפות כעין דמע מן הגת. גבי תרומה שייך לשון משקה כדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ולא כתיב כל חלב זית וכל חלב ענבים, אבל בבכורים שהפרי בא כמות שהוא גדל לא שייך בהו לשון משקה.

לא תאחר לעשות חלקי מאוחר לשלך אלא הראשית תתן לי ואחר כך לעצמך כדכתיב ראשית בכורי אדמתך ראשית עריסותיכם. ד״א לא תאחר מה שאתה חייב אפי׳ אתה עני. פי׳ מצוה זו הרי הוא במקום ראשית דגנך תירושך ויצהרך לפיכך סמך לו בכור בניך תתן לי כי הוא ראשית אונו.

בכור בניך וגו׳ ולא מן המאוחר כמו שאני אומר לך במלאתך ודמעך כן תעשה לשורך לצאנך לתת לי הבכור, ומ״מ אל תמהר להקריבו רק לאחר שבעה ויטהר ממקום הטנופת שיצא, שכן זמן טהרת טמאה ועוד שמא נפל הוא.

מלאתך ודמעך לא תאחר. פירש"י איני יודע הלשון. וי"ל פירושו פרי שלם במלואו וזהו לבכורים וכ"ה בפירש"י דתמורה ולכך כתיב בכור בניך תתן לי דמעך דבר הנוטף וצלול כדמעות העין וזו היא תרומת יין ושמן:

מלאתך. תבואתך כמו (דברים כ״ב:ט׳) פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע, ודמעך תירוש ויצהר שזבים מן היקבים כמו דמעה מן העין:

אל תאחר. שתעשה חלקי מאוחר לשלך אלא הראשית תתן לי ואח"כ קח לעצמך כדכתיב ראשית ביכורי אדמתך וכן ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגם בכור בניך תתן לי ולא מן האחרים:

מלאתך ודמעך. פרש״י תרומה ובכורים. ואע״ג שעדיין לא נצטוו על תרומה וא״כ לא שייך לומר לשון מלאתך כאלו הדבר ידוע מ״מ משמעו הכי ומשום שכבר היו ישראל רגילים להפריש תרומה לגבוה מכל דבר הכנסה כמ״ש להלן ל״ה כ״ד ובספר במדבר י״ח כ״ח מדיוקא דקראי. והיינו כדי שתהא ברכה מצויה בתבואת הכנסתו. ובא כאן אזהרה לבלי לאחר. וכך הי׳ מנהג ישראל להקדים תרומה כל היותר וכדאיתא בירושלמי מע״ש והובא בתוס׳ ב״מ די״א שאין הגורן נעקר עד שיהי נתרם. ופי׳ מלאתך. לפי הפשט הוא תבואה שלא נמדד עדיין אלא הוא כרי מלא:

ודמעך. הוא דבר משקה יין ושמן בעוד לא נמדד והוא מדומע עם השמרים. כ״ז הוא פשט המקרא. אמנם נכלל בכאן גם הבטחה וכמבואר ברבה מסמיכות המקרא לאזהרה הקודמת. דבשביל אשר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור בשכר זה מלאתך ודמעך לא תאחר. היינו שיבא ברכת התבואה בזמנו. משא״כ להיפך. וכמרומז בס׳ רות ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ופירושו בזמן ששפטו את שופטיהם בבזיון וקללה ע״כ היה רעב בארץ:

בכור בניך תתן לי. גם בזה יש מצוה והבטחה המצוה שיהי׳ הבכור מופרש לה׳ כענין דאי׳ בנדרים דל״ח המדיר את בנו לת״ח. ובאשר הבכור הוא קדוש לגבוה ומכש״כ קודם שנתקדשו כהנים. ע״כ המצוה שיהיה מופרש לדברים המביאים לידי קדושה ולהיות איש סגולה. והוא גם הבטחה באם לא תקלל אלהים ונשיא לא תאור תזכה שיהא לך בכור בנים שיהא נתון לה׳ ובזה יהי מנהיג את ישראל אם בתורת אלהים או בתורת נשיא ויהי׳ מאנשי מעלה:

מלאתך ודמעך לא תאחר. פי' חז"ל שמלאתך היינו בכורים שמביאים הפירות עצמם, שבלים מלאות וטובות, כמ"ש כקש יבש מלא (נחום א׳:י׳), פן תקדש המלאה (דברים כ״ב:ט׳), ודמעך הוא התרומה שמביאים הדגן והתירוש והיצהר, שכבר הופרשו. מקליפתם כדמעה הנוטפת ממקום חבורה בעין, כן ידמעו הענבים והזיתים דמעת לחותם העצור בם, והשבלים ידמעו נטפי הגרגרים האצורים בתוכם, והתבאר אצלי שפעל אחר נגזר משם אחר ובא על הזמן אם מאחר הזמן המיועד לאיזה דבר, ובמ"ש כי תדור נדר לא תאחר לשלמו, בארו חז"ל זמן המיועד לשלום הנדר כמ"ש בפ"ק דר"ה, אבל במ"ש פה לא תאחר שא"ל זמן קבוע ע"כ בא על צד שמאחר את הראוי להקדים, ומצד הסברא ראוי להקדים בכורים לתרומה, שהגם ששניהם קרוים בשם ראשית ותרומה, הבכורים קרוים בכורים ומלאה שמורה שיופרשו מבכורי הפירות בעודם בשבלים והפירות במלאותיו, והוא קודם לתרומה שקרויה דמע שצריך להפריש הדגן והתירוש והיצהר, ומטעם זה ה"ה שהסברא נותנת להקדים תרומה למעשר שקרוי ראשית, ומעשר ראשון למעשר שני אחר שנמצא בתוכו תרומת מעשר, ועיין בתרומות [פ"ג מ"ז] ובתמורה (דף ז), ומ"ש מה שעשה עשוי בארו בתמורה שם עיי"ש:

ג לא שכל אדם לא יאחר לכ"פ כשתתמלא וכו' ר"ל כשיהיה לך:

ד דאין לומר לא תאחר מליתן הבכורים דאין זמן מפורש בתורה אלא צריך לומר לא תאחר אותם למצוה שאחרי':

ה פירוש לא שתתן עצמו לי שהרי בפרשת קרח כתיב אך פדה תפדה את בכור האדם וגו':

ו (נח"י) טעות הוא וצריך לומר לצאנך חדא דהא הרב מסיים בהמה דקה ועוד כו' עיין שם: