שמות כב, כג

והיו נשיכם אלמנות. ממשמע שנאמר והרגתי אתכם, איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו:

וְיִתְקֵף רוּגְזִי וְאֶקְטוֹל יָתְכוֹן בְּחַרְבָּא וִיהֶוְיָן נְשֵׁיכוֹן אַרְמְלִין וּבְנֵיכוֹן יַתְמִין:

וְיִתְקַף רוּגְזִי וְאֶקְטוֹל יַתְכוֹן בְּחַרְבָּא דְמוֹתָא וִיהוֹן נְשֵׁיכוֹן אַרְמְלָן וּבְנֵיכוֹן יַתְמִין

והיו נשיכם וגו' - מדה כנגד מדה.

וחרה אפי. ארחם על הצועק ואקצוף על המענה, כענין ישראל במצרים, ויהיה העונש מדה כנגד מדה, שמי שעינה את אלמנה ויתום ברצונו יסבב על כרחו ענוי אשתו ובניו:

ובניכם יתומים וסמיך ליה אם כסף תלוה לומר שבעון רבית ימותו ויהיו בניו יתומים כדכתיב ביחזקאל וחי לא יחיה:

וחרה אפי. מדת הדין שהיתה מכה במצרים כדי להוציא אתכם שהייתם גרים, ואמר זה כנגד הגר שהזכיר. ואמר והיו נשיכם, כנגד כל אלמנה, ובניכם יתומים, כנגד היתום הכל מדה כנגד מדה, וכל זמן שאתם נזהרים בהם ומרחמים עליהם מדת הדין תתהפך לרחמים שהרי מדה טובה מרובה ממדת הפורענות ובזה תאריכו ימים אתם ובניכם ולכם תהיה צדקה לפני הש"י שהרי פרי הצדקה אריכות ימים שנאמר (משלי י) וצדקה תציל ממות וכתיב (שם יב) באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות, וגדולה צדקה יותר מן הקרבנות שנאמר (שם כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

נשיכם אלמנות ובניכם יתומים מדה כנגד מדה.

וחרה אפי. מידה כנגד מידה. ואם ענה שהוא כמו אם אתה רוצה להתענות כמו מי שיש מעות של ירושה ורוצה לאבדם וכו' ואומר כך כדי להזהירו על כך וכאן נמי כדי להזהירו והרי מקראות קצרים כזה ואיכא למימר מדקרי' אם ענה תענה אותו ולא ענה תענה כמו אם שמוע תשמע צעוק יצעק ואף איכא לפר' דזה כי כמו דילמא וה"ק שמא אם הוא ראוי דאם יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו ואם אינו ראוי לא אשמע ומשום הכי כתב כי כשמא היא ודילמא אחד מד' לשונות:

והרגתי אתכם בחרב. בשעת חרב ומלחמה. והוי עידן ריתחא ושעת הסכנה אז העונש מצוי כמש״כ לעיל י״ד כ״ט ובכ״מ. ואע״ג שבודאי יש עונש גם שלא בעידן ריתחא מכ״מ דרך הכתוב לתפוס העונש היותר אפשר שתחול בזה. ומצינו באבל רבתי שאמר ר׳ ישמעאל כה״ג לרשב״ג הנהרג דאפשר שנענשי׳ בהרוגי מלכות משום שלא נזהרו כ״כ באלמנות. ויש בידם עון ענוי אלמנה וכתיב כי אם ענה תענה אותו. אחד ענוי מועט ואחד ענוי מרובה במשמע. והרי לא הגיעו מכ״מ לאותו עונש המר כ״א בשעת חרב דמלכות וחורבן בהמ״ק. אז מגיע מצוי החשבון:

וחרה אפי. הרב במורה (ח"א פל"ו) כתב כשתחפש בכל הכתוב לא תמצא חרון אף וכעס בבורא רק בענין ע"ז, וכתוב זה סותר דעתו, ופרשו חז"ל שבא להשוות חרון ה' ע"ז כחרונו על עבודת אלילים שמסבב עצירת גשמים וגלות, וה"ה ששם מביא חרב, ומ"ש והיו נשיכם אלמנות שהוא למותר, פירוש שישארו אלמנות כי לא יוכלו להנשא והבנים ישארו יתומים, כי לא יוכלו לנחול נכסי אביהם: