שמות כא, לד

בעל הבור. בעל התקלה, אף על פי שאין הבור שלו, שעשאו ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחיב עליו בנזקיו:

כסף ישיב לבעליו. ישיב, לרבות שוה כסף, ואפלו סבין:

והמת יהיה לו. לנזק, שמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו:

מָרֵי דְגֻבָּא יְשַׁלֵם כַּסְפָּא יָתִיב לְמָרוֹהִי וּמֵיתָא יְהֵי דִילֵהּ:

מָרֵיהּ דְּגוֹבָא יְשַׁלֵּם כְּסַף יָתֵיב לְמָרֵיהּ דְּמֵי תּוֹרֵיהּ וְחַמְרֵיהּ וּנְבֵילְתָּא יְהֵי דִילֵיהּ

והמת יהיה לו "לניזק, ושמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לו המזיק עליהם תשלומי נזקו", זה לשון רש"י.

ולא בירר את דינו, כי אין צורך לאמר בנבלה הזאת שיטלנה הניזק בחשבון התשלומין כשיביא אותה לבית דין לשלם הנזק, שאפילו היו למזיק נבלות וטרפות אחרות בביתו יפרענו בהם כפי דמיהם, שכבר אמרנו לרבות שוה כסף אפילו סובין (בבא קמא ז).

אבל הענין לומר, כי הנבלה של ניזק היא, וממונו תחשב; לפיכך, אם פחתו דמיה אחרי כן, או שנגנבה, אין על המזיק לשלם אלא דמי המיתה, אם היה השור כשהוא חי שוה מנה וכשמת שוה חמשים זוז, יש עליו חמשים זוז, וזה יטפל בנבלתו וישמרנה לעצמו; וזה הדין בכל הנזוקין, וזהו שקורין חכמים "פחת נבלה" ומפורש הוא בגמרא.

בעל הבור. הפותח או הכורה אע"פ שהוא ברשות הרבים כי לצרכו עשה. ע"כ נקרא בעל הבור:

כסף ישיב לבעליו שיתן דמי הנופל. בהיותו חי אחר שיפחות ממנו דמי המת:

בעל הבור - הפותח או הכורה.

והמת יהיה לו - לפי הפשט: כיון שמשלם כל דמיו בדין הוא שהמת יהיה למזיק .אבל חכמים פירשו: ניזק, כי פחת הנבילה דניזק הוא.

לבעליו ג' הכא ואידך ישלם לבעליו בשומר שכר, עושר שמור לבעליו לרעתו, שזה מחמת עשרו כרה בור ברה"ר והוא לרעתו שמחייבו לשלם בנזקו וכי היכי דדרשינן הכא ישיב אפילו סובין ה"נ בשומר שכר אמרינן אפילו סובין:

בעל הבור בעל כרחך בעל התקלה ואי אפשר לומר בעל הבור ממש שהרי לא פשע כלום.

והמת יהיה לו לפי הפשט כיון שהוא משלם כל דמו דין הוא שיהא המת למזיק.

בעל הבור. שפתחו או כרהו שהתקלה בא על ידו:

כסף ישיב. ושוה כסף ככסף:

והמת יהיה לו. לבעלים שהרי אם היתה הנבילה לבעל הבור היה משלמה לו דכל מידי מיטב הוא דאי לא מזדבין הכא מזדבין במתא אחריתי ונראה דמשום הכי אמר רחמנא ניזקין במוטב דאדם רוצה בקב שלו מקביים של חבירו וסברא הוא וגם שלו מזומן לו ועוד דאדם היה לו להזהר שלא יזיק את חבירו ולפיכך אמר רחמנא שישלם מידה דקפצי עליוה זבינה כדי שיהא מה שישלם לו מזומן לו לעשות בו כרצונו אבל מלוה אין דרך להלוות דבר שהוא צריך לו תדיר ולכך דיי שישלם לו זיבורית שהיר גם זה לא נתכוין להזיקו אלא מתוך דחקו אינו יכול לשלם ורבותינו פי' שלא יראה אדם בית נאה וכרם נאה לחבירו ויקפוץ להלוותו אבל רבות' אמרו בבינונית מפני תקנת העניים שלא תנעל דלת בפני לווין וכתובת אשה בזיבורית דלא מידה אפסדה כדאמר גבי ערב וכתובה טב למיתב טן דו:

כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו. שטחית הלשון משמע דהמת יהיה לבעל הבור. אבל קבלת חז״ל צרופה גם בלשון המקרא דכסף ישיב אינו מדויק והכי מיבעי ישלם כסף לבעליו. אלא ה״פ היאך יהיה אופני התשלומין. כסף מה שנצרך ליתן כסף. ישיב לבעליו יגיע לידו דוקא ולא סגי במה שמניח לפניו. ואם נאבד קודם שהגיע ליד הניזק צריך לשלם כסף אחר. אבל והמת הנבילה עצמה יהיה לו א״צ להגיע לידו אלא ממילא היא שלו. ואע״ג דאיתא בב״ק ד״י א׳ דעל בעל הבור להעלות הנבילה מבורו משום שנא׳ כסף ישיב לבעליו והמת. מ״מ אינו חייב להביאו לידו או לחצירו ממש אלא מניח לפניו והרי היא שלו:

בעל הבור ישלם. למה אמר בעל הבור שדי לאמר ישלם כמ"ש בכל הפרשה, פי' שאז הייתי אומר רק הפותח או הכורה בעצמו, ואמר בעל הבור לרבות את הלוקח או שניתן לו במתנה כמ"ש בירושלמי (פ"ה ה"ו) וכן אם נחפר מאליו או שחפרו בהמה וחיה ברשותו כמו שכתוב בש"ע (סי' ת"י סעיף ד'):

ישלם כסף ישיב. פה אמר שיהיה התשלומין בכסף, ובפ' וכי יגוף שור איש את שור רעהו אמר ישלם שור תחת השור, שיהיה התשלומין בבהמה, אולם ע"י שכתוב בשניהם והמת יהיה לניזק, ידעינן שם דאין התשלומין בהמה דוקא דהא מקבל הנבלה בתשלומין שהוא שוה כסף, וממילא ה"ה מ"ש פה כסף ישיב אינו כסף דוקא דהא גם כאן מקבל הנבלה שהיא שוה כסף וה"ה אם ניתן לו שור חי, ובגמ' (ב"ק דף ז ט' י"ד) ישיב לרבות שוה כסף, ר"ל כי יש הבדל בין השבה לתשלומין, שהמשיב משיב הדבר. מצחו והמשלם משלם דבר אחר תמורתו, ואיך יצדק כסף ישיב, והיל"ל פה כסף ישלם, ושם היל"ל ישיב שור תחת השור, וע"כ שמדבר מצד שהפסיד אותו שוה כסף שזה נקרא כסף, כי כל דבר המיטלטל י"ל שווי ונקרא כסף, והוא הפסידו כסף השור ומשיב לו כסף אחר, היינו דבר אחר שוה כסף, וכן מה שניתן שור תחת השור אינו שור דוקא רק מצד שהוא שוה כסף ונקרא ג"כ תשלומין, ומזה ידענו שיכול לתת לו כל דבר שוה כסף, שנקרא תשלומין מצד שהוא ככסף, ונקרא השבה כי ההפסד היה ג"כ כסף:

והמת יהיה לו. פי' לניזק, וזה מבואר ממ"ש בנזקי שור, ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו, ששם מוכרח לפרש יהיה לו לניזק שאם פי' למזיק הוא מיותר שממ"ש שור תחת השור נדע שהמזיק יקח הנבלה וע"כ שפי' שהמת יהיה להניזק, שזה צריך להשמיענו, כן פירושו בגמ' (ב"ק דף י ע"ב):

ו דאילו למזיק לכתוב רחמנא בעל הבור ישלם ולשתוק מוהמת יהיה לו אלא לניזק וכו':