שמות כא, יא

ואם שלש אלה לא יעשה לה. אם אחת משלש אלה לא יעשה לה, ומה הן השלש, ייעדנה לו, או לבנו, או יגרע מפדיונה ותצא, וזה לא יעדה לא לו ולא לבנו, והיא לא היה בידה לפדות את עצמה:

ויצאה חנם. רבה לה יציאה לזו יותר ממה שרבה לעבדים, ומה היא היציאה, ללמדך שתצא בסימנין ותשהה עמו עד שתביא סימנין ואם הגיעו שש שנים קודם סימנין, כבר למדנו שתצא, שנאמר (דברים טו יב) העברי או העבריה ועבדך שש שנים, ומהו האמור כאן ויצאה חנם, שאם קדמו סימנים לשש שנים תצא בהן, או אינו אומר שתצא אלא בבגרות תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות ואם לא נאמרו שניהם הייתי אומר ויצאה חנם זו בגרות, לכך נאמרו שניהם, שלא לתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק:

וְאִם תְּלָת אִלֵין לָא יַעְבֵּד לַהּ וְתִפּוֹק מַגָן בְּלָא כְסַף:

אִין תְּלַת מִילַיָיא הָאִלֵּין לָא יַעֲבֵיד לָהּ לִמְזַמְנָא יָתָהּ לֵיהּ אוֹ לִבְרֵיהּ אוֹ לְמִפְרְקָא לְבַר אָבוּהָא וְתִיפּוֹק מַגָּן בְּלָא כְסַף בְּרַם גֵּט פְּטוּרִין יָהִיב לָהּ

ואם. אחז דרך קצרה כמו שלש סאים. כי הנכון השלש האלה. ורבים חשבו כי השלש האלה הם שארה כסותה ועונתה. וזה לא יתכן. כי אחר שאמר כמשפט הבנות יעשה לה. וחיוב הבנות אלה השלש ואין צורך להזכיר זה. ועוד כי יפת תואר שהיא נכריה כתוב עליה ומכור לא תמכרנה בכסף. ואף כי זאת. רק הנכון שהוא ואם אחת משלש אלה שהוא לא ישאנה ולא לבנו ייעדנה ולא יפדנה תצא חנם בהיותה ברשותה. וכמוהו אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא. פי' באחת מאלה וכמוהו רבים. ואמר הגאון מה טעם לומר אין כסף אחר שאמר ויצאה חנם. והוא השיב כי אם חלתה בביתו והוציא עליה ברפואות לא תפרע לו כלום. ולפי דעתי אין צורך כי הוא תוספת ביאור. כדרך כי מת אתה ולא תחיה:

ואם שלש אלה - שלא יקחנה, ולא לבנו ייעדנה, ולא יניח לפדותה.

ויצאה חנם - ע"י ב"ד. וחכמים פירשו: בסימני נערות, אף על פי שלא הגיע לא שש ולא יובל.

ואם שלש אלה. פירש"י היעוד לו ולבנו והיא אין בידה לפדות עצמה. אבל אין לפרש ואם שלש אלה שאר כסות ועונה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף לפי שהיה משמע שאפי' יעדה ולא קיים דברים הללו שיוצאה בסימנין ודבר פשוט הוא דכיון דיעדה שאינה יוצאה אלא בגט דאשתו גמורה היא:

ויצאה חנם. אלו ימי נערות:

אין כסף. אלו ימי בגרות. וצריכי דאי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה אבגרות שהוא פשוט יותר ואי קשיא אם יוצאה בנערות בבגרות מאי בעיא גביה ובריש קידושין מסיק דלא נצרכה אלא לבגר דאילונית שאין לה סימני נערות דיוצאה בימי בגרות:

ויצאה ב' במסו' דין ואידך ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר דאיתקש אמה לאשה מה אשה מתקדשת בשטר אף אמה נקנית בשטר:

אין כסף בגימטריא בסימנין. סמך אין כסף למכה איש ומת שאם הכה ומת אין חייב לשלם כסף דקם ליה בדרבה מיניה:

ואם שלש אלה. כלומר היעוד לעצמו או לבנו או שיפדנה האב כמו שכתוב והפדה, ויצאה חנם אין כסף כלומר כי כיון שלא נעשה בה אחת מג' ונשארה אצלו בתורת אמהות, ויצאה חנם אין לו רשות לאב למונעה וכ"ש האדון שאינו רשאי לעכבה לכך כתיב ויצאה חנם. וא"ת יש על האדון לומר לאביה תן לי מעותי ותצא לכך נאמר חנם, וא"ת יתן לה האדון משלו, ת"ל אין כסף כלומר אין לה עליו כסף שהרי לא נשאה מכאן שנינו האמה קונה עצמה בסימנין.

ואם שלש אלה שארה כסותה ועונתה.

[ואם שלש אלה אחת משלשת אלה]

ויצאה חנם ע״י ב״ד כאן לא פירש לך מתי ופירש לך במקום אחר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים. אין כסף אם חלתה בסוף שש ולא יכלה לצאת והוא ממציא לה מזונות אינה משלמת ירושלמי. ולפי פשוטו אין כסף יתור לשון הוא כמו מת אתה ולא תחיה.

ואם שלש אלה לא יעשה לה. פירש"י שלא ייעדנה לו או לבנו ולא השיגה ידה לפדות את עצמה ויצאה חנם לשון התלמוד ואין לטעות לו' שלש אלה שארה כסותה ועונתה כדמשמע לשון הפסוק דקאי לאותן שלש דא"א לומר כן דאיך יאמר הפסוק ויצאה חנם אין כסף גיטא בעייא אם נתן לה קידושין כמו לאחרת אשתו גמורה צריכה גט דבשום יציאה אחרת אינה יכולה לצאת כיון שקדשה ולכך אין לטעות אותו פי' מוטעה:

ואם שלש אלה. כמו שפי' רבותינו שלא יעדה לו או לבנו או לא תצא בגירוע כסף:

ויצאה חנם. כשתגיע לנערות:

אין כסף. אם היא איילונית אין לה נערות כשתגיע לזמן בוגרת וכ"ש אם תפגע בה שביעית והא ליכא למימר שלש אלה שאר כסות ועונה לא יעשה לה ויצאה חנם שלא תתן לו כלום בפדיונה אלא הוא יתן גט וכתובה כמו שאומר כמשפט הבנות יעשה לה [ורבות' דרשו לא תצא כצאת העבדים בראשי אברים הגה"ה]:

ואם שלש אלה. הם שארה, כסותה ועונתה, ולזה דקדק לומר אלה ולא הקודמים להם שהם יעוד וגו׳. ואמר ויצאה חנם, פרוש פקע זכותם ממנה, שאינם יכולים לכבשה עד זמן שש שנים או שאר סימנים, אלא או יקים שלשה דברים או יוציאנה בגט, ולזה גמר אומר אין כסף, לומר כסף הוא שאין אבל גט צריך כי ארוסתו היא. ורבותינו זכרונם לברכה (מכילתא) אמרו שלשה אלה: יעוד לו ולבנו וגרעון כסף, ויצאה חנם בהבאת סימנים, ואלו מן ההלכות שנאמרו בהר סיני וסמכום.

ונראה לפרש פרשה זו דרך רמז על פי דבריהם שאמרו (סוטה מב:) אין ״איש״ סתם אלא הקדוש ברוך הוא, דכתיב (שמות טו:ג) ״ה׳ איש מלחמה״. ואמרו עוד (שיר השירים רבה פ״ג) לא זז ה׳ מחבב לכנסת ישראל עד שקראה בתו, ומצינו שכנה הכתוב ענין הגלות בשם מכירה, דכתיב (שמואל א יב:ט) ״וימכר אותם ביד״ וגו׳, והנה לפי מה שקדם וצוה הכתוב על הקונה עבד עברי שלא יעבד אלא שש שנים, לזה קובל הכתוב בעד עם בני ישראל, למה נשתנה דינו מדין העבדים היוצאים בשש, והוא אמרו וכי ימכר איש את בתו לאמה, למה תגרע מדין העבדים אשר צוית שש שנים וגו׳, והוא אמרו לא תצא כצאת העבדים בשביעית. ולמה נמכרה בגלות המר הזה זה לנו אלף ותרע״ב ואנחנו לא נושענו, ותן לנו משפט עבד עברי הרשום בכתב.

וחזר הכתוב וטען אם רעה וגו׳, פרוש, אם עודנה במדרגת רשע שבשבילו נמכרה, דכתיב (ישעיה נ:א) ״הן בעונותיכם נמכרתם״ וגו׳. ואמרו בעיני אדניה אשר וגו׳, פרוש, כי הבת היקרה ישנה גם במדרגת כלה, כמאמר ספר קדש הקדשים שיר השירים (שיר השירים ד:ח), והוא אמרו אדניה אשר לו יעדה, כי אותה יעד לכלה. וכתיב באל״ף ״אשר לא יעדה״, פרוש, הן עתה לא יעדה לצד מעשיה המכערים. וטען הכתוב על זה והפדה, פרוש, כי לא יכר לה בחינת הרע בעודה מכורה ובועליה אדונים זרים, כי הם ימנעוה מעשות טוב ויכריחוה לעשות רעה בעיני אדוניה, ואין תשובת היותה רעה בגלות תשובה עד שתהיה גאלה, אז יכר בה אם רעה אם לא. ומעתה אינו מן הדין שימכרנה לעם נכרי על אשר תהיה רעה בעיניו כל זמן שהוא בוגד בה, פרוש, כל זמן מכירתה, אלא על אשר עשתה בימי שלותה כשלא היה עליה יד מושל נכרי.

ואמרו ואם לבנו – טען וחזר וטען, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא קרא לישראל בנים בהכרזה לעיני העמים כלם, וידעו כי ישראל הם אמה המיעדת בשם בן לה׳. והן עתה אם עדין אמה זו מיעדת לבחינת בנו, מן הראוי היה לפחות שלא תהיה גרועה מהאמות, כאשר עינינו רואות רום מעלות האמות וישובן מה שאין כן ישראל, ומן הראוי לא תהיה גרועה מהם, ודי לה השפלה זו שלא יהיה לישראל מדרגה גדולה מהם. והוא אמרו כמשפט הבנות, כי גם הם יקראו בנות אלא שלא יתכנו במעלה זו לקראות בתו של הקדוש ברוך הוא. ואמרו אם אחרת, דע כי אמרו ז״ל (זהר ח״ב קנב:) כי בזמן החרבן כל כלי השפע משפיעין חוץ למקומן בשאר האמות ולא בישראל, כי מתקלקלים הצנורות ומריקים במקום לא קדוש. והוא אמרו אם אחרת יקח לו, לתת מדת טובו כאשר עיני כל ישראל רואות הפלגת הטוב ביד לא מבני ישראל המה. טען הכתוב עוד – לו יהיה שכעס עוד עליה שלא תהיה בהדרגת הטוב וההשקט כבנות העולם, ונותן ה׳ מדת טובו לאמה אחרת, לפחות שארה כסותה וענתה לא יגרע. שארה – אלו מזונותיה כמאמר רבי יאשיה (מכילתא), כסותה כמשמעו, וענתה – היא שיהיה עונה אותה בצר, ושלשה דברים אלו הם דברים המכרחים ואיך יכולה לחיות זולתם.

ואמר עוד ואם שלש אלה – פרוש, שארה כסותה ועונתה לא יעשה לה, ותהיה גרועה מהם. ויצאה חנם – פרוש, הגם שלא יהיה בידם לא תורה ולא מצוות, ואפלו לא יכספו לדבר הגאלה, והוא אמרו אין כסף, כי יסוריה יספיקו לפדיונה.

או תרמז הפרשה על זה הדרך: וכי ימכר איש – זה הקדוש ברוך הוא, את בתו – אומה הקדושה, לאמה – פרוש, להיות שכבר עברו גליות על ישראל: גלות מצרים, גלות בבל וכו׳, וכלם לא נשתעבדו ישראל אלא לאומה אחת, ואין דבר זה סובב קריאת שם עבדות על ישראל. אבל בגלות החל שאנו בו עתה, משתעבדים ישראל לכל שבעים אומות, בכל מקום אשר שם עברי בזוי הוא ושפל, וכל אחד בוזז וחוזר לקוטי בתר לקוטי, ודבר זה ינסה ויסמן בהם בנסיון גדול וסימן מבהק. והוא אמרו לאמה, כי אומתנו בגלות זה קנתה שם אמה, ומעתה גם בבוא גאלתנו ופדיון נפשנו כבר קנתה האומה שם עבדות. לזה אמר הקדוש ברוך הוא הבטחה כי גאלת האומה הלז לא תהיה כדרך אשר הוציאנו ה׳ ממצרים מבית עבדים, אלא בנסים מפלגים בפרסום בכל העולם. והוא אמרו לא תצא כצאת העבדים הרמוזים בתורה (שמות כ:ב) ״מבית עבדים״ וגו׳, שאז לא הפליא ה׳ פלאיו אלא באומה אחת, ואז בכל העולם והיו מלכים אומניך ושרותיהם וגו׳ וישתחוו כל מלכי ארץ, ככתוב בספר ישעיה (מט:כג).

ואמרו אם רעה וגו׳, יתבאר על פי מאמר הזהר כי תשתנה גאלת ישראל אם תהיה באמצעות מעשיהם הטובים לאם תהיה לצד השלמת קץ הסתום, כי אם תהיה באמצעות הכנת ישראל יבא הגואל מלאך ה׳ בעמוד אש מצב ארצה וראשו בשמימה, ואם לצד הקץ וישראל לא ראויים לו, עליו נאמר (זכריה ט,ט) ״עני ורוכב על חמור״, והוא אמרו כנגד ביאת הגואל לצד הקץ הגם שאין ישראל ראויים לו אם רעה וגו׳, פרוש אפלו אם תהיה רעה בעיני אדוניה, כשיגיע הקץ אשר קצב ליעדה, ולא באל״ף ירצה, שאינה ראויה ליעודיו כי היא רעה, אף על פי כן והפדה, פרוש פדיון ישג לה על כל פנים, אבל לא יהיה הדבר כדרך אם לא תהיה רעה בעת הגאלה. ואמר לעם נכרי וגו׳, פרוש, כי לא לצמיתות יהיה המכר לעם נכרי הגם שיבגד בה, כמאמר הכתוב (איוב כח,ג) ״קץ שם לחשך״.

וכנגד ביאת הגאולה לצד מעשיהם הטובים והכשרתם אמר ואם לבנו ייעדנה, על דרך אמרם (בבא בתרא י.) כשישראל עושים רצונו של מקום נקראו בנים. הכונה – אם יעודים אשר ייעדנה ה׳ בעת הגאולה תהיה לצד היותם במדרגת בנים, אז כמשפט הבנות. דבר זה יגיד הפלגת שעשוע ישראל בבוא הגואל, פרוש בנות הם נשמות המשתעשעים בגן עדן הנקראים בנות ירושלים, ומשפט שקצב להם צרור המור דודי לי להגלות להם אורו יתברך, וזה הוא מחיתם ושעשועם ותכלית מאוים. אמר ה׳ כי כמשפט הזה יעשה להם בביאת הגואל בעודם בעולם הזה, יגלה ה׳ אור שכינתו על כל הצדיקים ויאמרו כלם ״זה אלי״ וגו׳ בתמידות כמשפט הבנות.

ואמרו אם אחרת וגו׳. בא הכתוב להתנות, אימתי חלקתי לך בין זמן שהיא רעה לזמן שהיא במדרגת בנו, אלא בזמן שאם אחרת יקח לו על דרך שפרשנוה למעלה, שארה כסותה וענתה של הבת הישראלית לא יגרע, בזה הוא שחלקתי. אבל אם שלש אלה וגו׳ ויצאה חנם, פרוש, אפלו אינם צדיקים לכסוף אל יום פדות יצאו אפלו קודם זמן הגלות, והרי הם יוצאים בזכות יסורין אשר קבלו במחסור שלשת הדברים, ושוים הם למדרגת בן.

ואם שלש אלה. שארה כסותה ועונתה:

ויצאה חנם אין כסף. א״צ האב לפדות בממון אחר שכבר יעדה ונעשית לו לאשה אלא יגרשה בג״פ. ואם היה כתוב חנם לחוד הייתי אומר דגם ג״פ א״צ שאיננה כאשה גמורה מש״ה פירש הכתוב פי׳ חנם אין כסף. אבל ג״פ היא צריכה זהו פשט המקרא. והדרשה נדרשת מדכתיב חנם:

ואם שלש לא יעשה לה. היינו יעוד לו או לבנו או והפדה. והנה לר' יונתן שמפ' שמ"ש שארה כסותה ועונתה לא יגרע קאי על בת ישראל שלקח אי אפשר לפרש ששלש אלה היינו שאר כו"ע דהא זה דבר בבת ישראל, אבל לר' יאשיה שפי' שמ"ש שארה כו"ע לא יגרע מדבר בעבריה הלא יותר טוב לפרש ששלש אלה היינו שאר כסות ועונה, כי על יעוד ופדיון היל"ל ואם אחת משלש אלה, וז"ש או אינו אלא שארה כו"ע, אמרת אין דבור אמור אלא בעבריה. ר"ל הלא אתה אמרת ששאר כו"ע אמור בעבריה [וכוון על ר' יאשיה שאמר כן] וא"כ טוב יותר לפרש ששלש אלה היינו שאר כו"ע, ע"ז משיב ת"ל ויצאה חנם (כצ"ל) ור"ל שאם הכונה על שאר כו"ע ומדבר אחר יעוד שכבר יעדה והיא אשתו ומונע ממנה שכו"ע מה שייך לומר ויצאה חנם הלא אז היא אשתו ואינה יוצאה עוד בסימנים ובבגרות שמרמז ע"ז בויצאה חנם רק בגט, ויראת חנם לא משכחת רק קודם יעוד שאז יצוייר שתצא בכסף ע"י פדיון ומלמד שבסימנים יוצאה חנם בלא כסף, ומקשה עוד שומעני חנם מן הגט, וזה יובן עפמ"ש בקדושין (דף יח) יש בעברי מה שאין בעבריה שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון משא"כ בעבריה, ומקשה ורמינהו יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה א"ע בסימנים, א"ר ששת כגון שיעדה [ר"ל ואז לא נפקא בהני אלא בגט] ומקשה יעדה פשיטא גיטא בעיא, ומשיב מהו דתימא לא לבטלה הלכתא מינה קמ"ל, פרש"י הלכתא, הלכות אמה העבריה ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט תצא, וז"ש במכלתא שומעני חנם מן הגט שנאמר שאם שלש אלה דהיינו שאר כו"ע לא יעשה לה תצא חנם בלא גט ומ"ש וכתב לה ספר כריתות הוא רק בישראלית לא בעבריה כי גם אחר יעוד לא לבטלה הלכתא מינה ויוצאה בלא גט, ע"ז משיב שלכן אמר ויצאה חנם אין כסף לפרש שאין פי' חנם מן הגט. רק פי' חנם בלא כסף, ומ"ש או בעבריה צריך למחוק:

ויצאה חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות, כ"ה בברייתא מובא בקדושין (דף ד') וכבר בארתי בס' התו"ה (אמור סי' צו) שאין כסף הוא שלילה כללית שאף בימי נערות שיכול אביה לקדשה וכסף שנתן האדון היה לקדושין וה"א שיחזור לו כסף זה שהיא ביד אביה קמ"ל שאין כסף כלל, ומזה עצמו הוכיח רב יהודא אמר רב (שם) שאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר שהוא האב, שאם אין כסף קדושין להאב מה צורך להודיע שלא יחזיר לו האב כסף קדושין ע"ש באורך דברי חכמה ודעת, ובגמרא שם מקשה ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות, אמר רבה בא זה ולמד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר, א"ל אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו אבל הכא חד גופא כי נפקא לה בנערות בגרות מאי בעי גביה, אלא לא נצרכא אלא לבגר דאילונית ע"ש, ובזה תראה שמ"ש במכלתא שאלו לא נאמר אלא אחת הייתי אומר הן הן ימי בגרות הוא כתירוץ רבה שס"ל דאפילו בחד גופא אמרינן בא זה ולמד על זה, ור' יונתן ס"ל כשיטת אביי שבחד גופא לא אמרינן בא זה ולמד על זה וסובר שלא נצרכה אלא לבגר דאילונית, ועז"א ר' יונתן אומר ויצאה חנם בבגר היינו באילונית שהיא בוגרת תמיד שלא נמצא בה נערות, ואין כסף בנעורים. הייינו בנשים שאינן אילונית ונמצא בם נערות [משא"כ בדברי הת"ק צריך לגרוס ויצאה חנם בימי בגר. וכן בימי נעורים שזה כשיטת רבה] ור' אלעזר ס"ל כר' יוסי בר' יהודה שס"ל (קדושין ד' ט"ז ונדה ד' מו) דמבן ט' שנים ויום א' עד י"ב שנה שהביא סימנים ועודם בו הם סימנים לכן אמר אין כסף בסימנים ר"ל שא"צ ימי נערות שהוא י"ב שנים רק שדי בסימנים לבדם אף שהוא קטנה בת ט' שנים ויום א', ור' נתן בא לבאר שהלא יל"פ שאם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם היינו שתצא תיכף אף קודם שהביאה סימנים, עז"א שאם תאמר כן יהיה סתירה בין הכתובים שהרי אמר אם רעה בעיני אדומה והפדה הרי שאם לא יעדה לו ולבנו צריך כסף פדיונה הרי אמרה תורה תן כסף ואיך אמרה אין כסף, וע"כ יש גבול ביניהם שקודם שהביאה סימנים צריך והפדה ואחר שהביאה סיממם אין כסף:

ו דאי כל שלשתן דוקא למה אמר ויצאה חנם אין כסף אם מיעדה לו או לבנו הרי אשתו היא וצריכה גט או אם מגרע לה מפדיונה הרי צריכה לתת השאר. אי נמי דאיך אפשר שיעשה שלשתן יחד ליעדה לו ולבנו. רא"ם:

ז דאי קאי אשאר כסות ועונה למה יצאה חנם הלא צריכה גט כיון שיעדה לאשה:

ח לא שתצא מיד כשלא עשה בה אחד משלש אלה: