שמות ב, טז

ולכהן מדין. רב שבהן ופירש לו מעבודה זרה ונידוהו מאצלם:

את הרהטים. את ברכות מרוצת המים העשויות בארץ:

וּלְרַבָא דְמִדְיָן שְׁבַע בְּנָן וְאָתָאָה וּדְלָאָה וּמְלָאָה יָת רְהָטַיָא לְאַשְׁקָאָה עֲנָא דַאֲבוּהֵן:

וּלְאוֹנֵיס דְמִדְיָן שְׁבַע בְּנָתָא וַאֲתוֹ וּדְלָאָה וּמְלָאָה יַת מוּרְכְוָותָא לְאַשְׁקָאָה יַת עָנָא דַאֲבוּהֶן

ולכהן מדין שבע בנות לא יזכיר הכתוב שמו כי איננו ידוע רק מן הכנוי שהוא נכבד בכהונתו והוא יתרו כי אחרי התחתן במשה כתוב וישב אל יתר חותנו (להלן ד יח) ושם כתוב ויאמר יתרו למשה לך לשלום כמו אליה (מלכים ב א ג) ואליהו (שם א יז א) ירמיה (ירמיהו כז א) וירמיהו (שם א א) ואחרי שנתגייר נקרא חובב דכתיב מבני חובב חותן משה (שופטים ד יא) כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר בישראל והוא בן רעואל דכתיב ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני (במדבר י כט) ומה שאמר בכאן (פסוק יח) ותבאנה אל רעואל אביהן הוא אבי אביהן כמו אלהי אבי אברהם (בראשית לב י) נבוכדנצר אבוהי (דניאל ה ב) וכן הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה) וכן ומפיבושת בן שאול (יט כה) ורבים כן והיה זה כי הכהן לא ימצא בבית כי היה נטרד בכיהונו בבית אלהיו ותבאנה אל הזקן ויתכן כי "ויואל משה לשבת את האיש" (להלן פסוק כ"א) הוא הכהן הנזכר למעלה כי הוא שנתן לו צפורה בתו

ותבאנה ותדלנה כי היו הרועים בכל הימים באים וממלאים הרהטים ומשקים צאנם בתחלה ואחרי כן היו הנשים האלה משקות שלהן ואירע כי היום הזה קדמו הנשים ותבאנה ותדלנה כי היו חושבות להשקות צאנם בתחילה טרם בא הרועים והנה באו הרועים ויגרשום מן הרהטים להשקות הם תחלה כמנהגם בכל הימים ומשה חרה לו על החמס והצילן כי כיון שהן מלאו הרהטים הרי המים שלהן וגם דלה דלה להם כי לא הספיקו הרהטים לכל צאנן וזה טעם מדוע מהרתן בא היום ואמרו איש מצרי הצילנו מיד הרועים שמגרשים אותנו בכל יום תמיד בבאנו לרהטים בתחלה

ולכהן. הוא יתרו ולא רעואל וכל כהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעו"ג והעד וכהנו לי וכהני' ה'. ויתרו היה כהן לשם כאשר אפרש עוד:

ולכהן מדין - אל רעואל, אבי אביהן. א"כ שם אביהן יתרו וחובב בן רעואל האמור לפנינו בפרשת בהעלותך ויאמר משה לחובב בן רעואל הוא חובב הוא יתרו, ואם רעואל הוא יתרו, א"כ בן יתרו היה, ומה שכתוב בנביאים: מבני חובב חותן משה מוכיח שחובב הוא יתרו, שבכל מקום שמזכיר חתן משה מזכיר יתרו.

ולכהן ג' במסורה ולכהן מדין וב"פ גבי פסל מיכה כתיב לאב ולכהן יתרו היה כומר לע"א וכשנשא משה בתו הוצרך משה לנדור לו שבן הראשון שיולד לו שיהיה כומר לע"א וזה כוונתו כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב כמו שעשה שהרי נתגייר מ"מ נענש שבן בנו נעשה כומר לע"א שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה ודרשו חז"ל בן משה היה אלא שתולין הקלקלה במקולקל:

ולכהן מדין שבע בנות יתרו ראש כומרים של מדין היה וכי לא היה לו בן לרעות את צאנו אלא שפירש לו מעבודת כוכבים ונדוהו בני עירו ולא מצא רועה לכך הוזקק לבנותיו לרעות את צאנו.

ותדלנה ותמלאנה. רבוי דברים. ומה הי׳ חסר אם כתב ותבאנה להשקות אלא הסביר המקרא הטעם שבאו הרועים ויגרשום. בשביל שהיה עסק ההשקאה מרובה לדלות ולמלאות והיו הרועים מתאחרים בגללן:

להשקות צאן אביהן. שלו לבדו. וזה היה טענתם של הרועים שהן רועים לרבים. ע״כ

ולכהן, הרועים עשו התקשרות ביניהם כמו שעשו רועי חרן שלא ישקו הצאן עד אשר אם יתאספו כל העדרים כי היו המים ביוקר ומצד זה הקפידו על בנות מדין שהקדימו לדלות ולהשקות לפני הרועים, אמנם משה ראה שהדין עמהם מפני ארבעה טעמים, א] שההתקשרות שעשו הרועים ביניהם אינו חל על יתרו שהיה כהן מדין שמצד כהונתו נוטל חלק בראש וי"ל משפט הקדימה, ב] שהיו שבע בנות ומצד שהם נקבות אין ראוי שימתינו על הרועים מפר הצניעות, ג] מצד עצם הענין שכבר באו ודלו ותמלאנה את הרהטים והיו המים שלהם, ד] שההתקשרות אינו חל רק על רועים שרועים צאן של אחרים, אבל הם באו להשקות צאן אביהן ואינם בכלל הרועים, ובכ"ז:

ע דק"ל לרש"י כיון שיתרו היה כהן מדין א"כ למה גרשו הרועים את צאנו וע"ז פי' פירש מע"א כו'. [מהרש"ל] פרוש היה מע"א אבל לא נתגייר לגמרי דהא אח"כ כששמע קי"ס אז בא ונתגייר [מהרמ"ש] שמעתי דה"פ פירש מע"א של מדין לע"א אחרים כמשרז"ל שלא הניח ע"א שלא עבדה וא"כ ע"כ צ"ל שפירש מע"א אחד לע"א אחרת ובזה א"ש הא דפירש"י שהתנ' עם משה בן ראשון יהי' לע"א וכו' וק"ל: