שמות יט, ד

אתם ראיתם. לא מסרת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עברות היו חיבין לי קדם שנזדוגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם:

ואשא אתכם. זה יום שבאו ישראל לרעמסס, שהיו ישראל מפזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו לסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס ואונקלוס תרגם ואשא, ונטלית יתכון, כמו ואסיע אתכם, תקן את הדבר דרך כבוד למעלה:

על כנפי נשרים. כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני אף אני עשיתי כן, (שמות יד יט) ויסע מלאך האלהים וגו' (שם כ) ויבא בין מחנה מצרים וגו', והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:

ואבא אתכם אלי. כתרגומו:

אַתּוּן חֲזִתּוּן דִי עֲבָדִית לְמִצְרָיִם וּנְטָלִית (נ״א וְאַטְּלִית) יָתְכוֹן כִּדְעַל גַדְפֵי נִשְׁרִין וְקָרֵבִית יָתְכוֹן לְפָלְחָנִי:

אַתּוּן חֲמִיתוּן מַה דִּי עֲבָדִית לְמִצְרָאֵי וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין הֵי כְּעַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין מִן פִּילוּסִין וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן לְפִילוּסִין וּמִתַּמָּן קְרִיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן אוֹרַיְיתִי

אַתּוּן חֲמִיתוּן יַת מַה דְּאִפְרָעִית מִן מִצְרָאֵי וּסְבָלִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין קְלִילִין הֵיךְ עַל כַּנְפֵי נִשְׁרִין וּקְרֵיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן ארַיְיתִי:

ואביא אתכם אלי אל מקום כבודי ההר הזה אשר שכינתי שם עמכם ואונקלוס שתרגם וקריבת יתכון לפולחני דרך כבוד של מעלה תפס לעצמו

אתם ראיתם. הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם. ונשאתי אתכם ממצרים כאילו הייתם נשואים על כנפי נשרים. כי הנשר יגביה באויר למעלה מכל עוף והכל מפחדים ממנו והוא לא יפחד. על דרך כנשר יעיר קנו שיוליך גוזליו לאט:

ואבא אתכם אלי שכבודו ירד בהר הזה והוא הר הקדש. והנה אמר משה תעבדון את האלהים על ההר הזה. והוא נוה קדשך.

על כנפי נשרים - שהעברתי אתכם את הים ביבשה כנשרים שעוברים ימים דרך פריחה גם שלא הוזקתם כדכתיב: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף.

ואבא אתכם אלי - להיות אני לכם לאלהים.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם, כי לא אחפוץ במות המת, ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם:

ואשא אתכם על כנפי נשרים. דרך לא עבר בה איש, כמו הנשר המוליך את בניו ברום האויר, אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי:

ואביא אתכם אלי. אל הר האלהים המוכן לנבואה:

אתם ד' ראשי פסוקים. הכא. ואידך אתם לכו קחו לכם תבן בשביל שלא רצו מצרים לתת להם תבן אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. אתם נצבים אתם עדי. לומר בשביל שאתם נצבים היום לעולם תוכלו להיות עדי כי לעולם אני נצב:

ואביא אתכם אלי מה אשה נקנית בכסף ובשטר ובביאה אף ישראל כן. בכסף זו ביזת מצרים. בשטר זו התורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה. בביאה זהו שנא' ואפרוש כנפי עליך וגו' ואבא בברית אתך לכן אמר הושע ג"פ וארשתיך לי: ואביא בגימ' בביאה:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. תחלת דברי שליחותו באר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעונם ויציל אומה אחרת בזכותם הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר, ועל כן אמר אשר עשיתי למצרים שהבאתי המכות עליהם ואבדתי אותם בים ואתם ראיתם זה בעיניכם ואתכם הצלתי מכל המכות ההם במצרים ובים וזהו שאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים שהגנתי עליכם מן הצרות כנשר שמגין על בניו. ומה שהמשיל זה לנשר דרשו רז"ל מה נשר זה מלך שבעופות אינו מתירא מעוף אלא מחץ ושאר העופות נושאים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף שעל גביהם אבל הנשר הזה נושאם על כנפיו הוא שכתוב (דברים ל״ב:י״א) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו' אומר מוטב יכנס בי החץ ולא בבני כך ישראל כשיצאו ממצרים ובאו לתוך הים היו המצריים רודפים אחריהם והיו שני העמודים עמוד הענן ועמוד האש מפסיקים בין מחנה מצרים למחנה ישראל והיו המצריים זורקים לישראל חצים ואבני בלסטראות והיה עמוד הענן מקבלם.

ולפי המדרש הזה היה ראוי שיאמר ואשא אתכם על כנפי נשר כי הכוונה להמשיל חבת המקום לחבת הנשר לבניו שנושאם על כנפיו. ויתכן לומר כי הזכיר נשרים רמז לשני העמודים כי משעה שיצאו ממצרים שאמר הכתוב (שמות י״ב:ל״ז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה מיד היה עמוד הענן יומם לנחותם הדרך ועמוד האש לילה להאיר להם, והוא שכתוב (שם יד) ויסע מלאך האלהים ויסע עמוד הענן מפניהם.

ואשא אתכם על כנפי נשרים פרש״י זה יום בואם לרעמסס. וא״ת הרי למעלה בפרשת בא פרש״י דהוא יום שבאו בו מרעמסס לסכות, אלא י״ל דואשא אתכם קאי אהא וקאי אהא.

על כנפי נשרים בים. כעוף הפורח ונושא את גוזליו על גבי הנהר דרך פריחה.

ואשא אתכם על כנפי נשרים. כלו' הגבהתי אתכם למעלה ולגדולה גדולה שהוצאתי אתכם מעבדות עבדים ואוליך אתכם אלי להיות עובדים אותי שאני מלך מלכי המלכים וכמה הגבהה גדולה היא לכם כאילו נשאתי והגבהתי אתכם על כנפי נשרים שפורחין למעלה מכל העופות וי"ל על כנפי נשרים שהנשר נושא גוזליו על כנפיו ואינם יראים כלום לא מחץ מלמטה ולא מעוף מלמעלה לפי שהוא מגביה לעוף משאר עוף וכן עשה הק' לישראל עמוד האש לפניהם וענן לאחריהם והמים להם חומה מימינם ומשמאלם ואינם יראים כלום משום צר הגה"ה:

אתם ראיתם וגו׳. צריך לדעת כונת אל עליון במה שדקדק לומר אשר עשיתי למצרים, שיותר היה לו לומר ״אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים״, שהוא עקר הדבר להתחיב להשתעבד ולחבק אמריו על כל אשר גמלם ה׳. ואם להזכיר נפלאותיו, הרי הם רשומים באמרו ״אשר הוצאתי מארץ מצרים״, וידוע הוא כי לא הוציאם אלא באמצעות המסות הגדולות.

והנה לפי מה שפרשנו כי יכון ה׳ לשני דברים, שהם בחינת האהבה ובחינת היראה, לזה רשם ה׳ שניהם במאמר זה. היראה באמרו אשר עשיתי למצרים, פרוש, אשר יסרתי יסורי נקמה לממאן עשות מאמרי, כמה מכות רעות באין מספר על אשר מאן עשות מצותי לשלח אתכם, והיה הדבר הזה לכם לאות לעובר על מצותי כי אתנקם ממנו ביסורי נקמה וצרות רבות כאשר ראיתם וקחו מוסר. ונתכון ה׳ לרמז להם שהם בגדר זה עצמו של המצרים אם ימאנו לשמע אל התורה ואל המצוות, וזו בחינת היראה יראת הענש. גם יש בנשמע מאמר אשר עשיתי יראת הרוממות בכל הנפלאות והאותות והמופתים אשר עשה למצרים. גם בזה הראה בחינת האהבה והחבה שכל זה עשה בשבילנו, הרעיש כל הבריאה ואבד אומה אחת בשבילנו, ולצד זה יתלהב אדם בחבת הבורא אשר הפליא חסדו להם, והנה היא בחינת האהבה לה׳ אלהינו. והם שני דברים הרמוזים באמרו תאמר לבית יעקב שלא תספיק היראה וצריך גם האהבה, ותגיד לבני ישראל שלא תספיק בחינת האהבה וצריך גם היראה, והטעם כמו שכתבנו.

ואשא אתכם. הנה האריך האדון בבחינת האהבה, כי הוא העקר במצוה להרויח כפל השכר, וצריך התעצמות גדול להשיגה. לזה אמר: ראו חבתי בכם כרחם אב על בנים חביבין, שאפלו מדרך כף רגליכם חסתי עליו ונשאתי אתכם על כנפי נשרים, פרוש, ענני כבוד היו ממצעים תחתם. וכן הוא אומר (דברים ח:ד): ״ורגלך לא בצקה״. ועוד יש לאלוה מלין לעורר האהבה, מה שאין כן היראה שבנקל תכנס בלב האדם, לזה הספיק לו ברמיזתו במאמר ״אשר עשיתי למצרים״ כמו שפרשתי.

ואבא אתכם אלי. ירצה כי לא קדם הקרבתם אל ה׳ כמשפט כל הקרב הקרב למשכן ה׳, שיקדים הוא לעורר חבתו, כידוע שאין אלהי עולם מקדים לקרב עד שיעורר המתקרב את האהבה, וכן הוא מהמוסר כי ההדיוטות והקלים הם המשתדלים להתקרב לגדולים ונכבדים מהם, ומכל שכן עם עבד מושלים, ואף על פי כן אמר ה׳ כי לא כן עשה, אלא הגם שהיו גוי מקרב גוי ערום ועריה בלא שום התעוררות, אף על פי כן אני הבאתי אתכם אלי ולא אתם התקרבתם אלי.

עוד ירצה לומר, שאחר שהוציאם ממצרים היו חוזרים מאחרי השכינה, כמו שמצינו להם שהמרו אמרי אל בים סוף, במן ובשלו וכדומה, אף על פי כן היה ה׳ מושכם אליו בכל עת שהיו חוזרים לאחוריהם, ומביאן ומקרבן אליו יתברך.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (הגדה של פסח) אלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים מיד כו׳, והטעם כדי שלא ישתקעו בבחינת הרע בטמאת מצרים ולא תהיה חס ושלום עוד תקומה לשונאיהם של ישראל, לזה מהר להוציאם כדי שיעמדו במקום קדוש, והוא אמרו ואבא אתכם אלי, דיק תיבת אלי לשלול השתקעות בחלק הרע רחמנא לצלן, והבן:

עוד ירצה לשלול טענת הטוען, כי הלא מצינו לו (ספרי ברכה) שהלך לשעיר ופארן לישמעאל ועשו והזמינם לקבל תורה ולא קבלו לטעם שאמרו, ואם כן מה מעלה זו שמרומם לעם ישראל? לזה אמר ואבא וגו׳, פרוש, על דרך אמרם זכרונם לברכה (ילקוט הראובני ר״פ בלק) בפסוק (במדבר כג:ד) ״ויקר אלהים אל בלעם״ וגו׳, משל למלך שבא אוהבו לדבר עמו וכו׳ עד כאן. פרוש, כי אתם הבאתי אתכם אלי, מה שאין כן הם ששלחתי להם למקומם לשעיר ולפארן, ואין זה אלא לדחותם לעתיד לבא ולחיבם בדין, מה שאין כן אתם כי דעתי ורצוני לקרבכם אלי, ואין לדמות מעשה ישראל למעשה אדום וישמעאל.

ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. הזכיר כאן ג' מדריגות זו למעלה מזו מתחילה אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וזהו כאשר ישא האומן את היונק, ואז הקב"ה במדריגת האב וישראל במדריגת הבן ואח"כ אמר ואביא אתכם אלי משמע שתהיו שוים לי ונהיה כב' אחים שוים במדריגתם, ואח"כ אמר ואתם תהיו לי ממלכת כביכול מלכים לי כמ"ש (שמואל ב' כג ג) צדיק מושל יראת ה' וזה מבואר על דרך מדרש חזית הביאו הרמב"ן פר' חיי שרה (כד א) וז"ל שאל רשב"י את רבי אלעזר בר יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו (שיר ג יא) א"ל מלה"ד למלך שהיה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר ומתחילה קראה בתי, לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, לא זז מחבבה עד שקראה אמי, כך הקב"ה מחבב את ישראל וקרא אותם בתי שנאמר (תהלים מה יא) שמעי בת וראי לא זז מחבבן עד שקראם אחותי שנאמר (שיר ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי. לא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר (ישעיה נא ד) הקשיבו אלי עמי ולאמי לאמי כתיב.

וכפי הנראה שמדרש זה לא אמר סדר המדריגות, כי מתחילה בת, ואח"כ הוסיף לחבבה וקראה אחותי, והוספה זו גרעון היא כי בלי ספק שיותר האדם מחבב את בתו מאחותו ובלי ספק שמדרש זה מדבר במדריגות הממשלה שיש לזה על זה כי האב מושל על הבת וכן האם אבל אח ואחות שוין המה כך מתחילה קרא הקב"ה לישראל בת מצד אהבתו לישראל ואך לו ית' המלוכה למשול על ישראל כממשלת האב על בתו וזה היה בימי אברהם כי פסוק שמעי בת וראי נדרש על אברהם (בר"ר לט א) וזו היא המדריגה האמורה כאן ראשונה ואשא אתכם על כנפי נשרים ונשיאה זו היא כאשר ישא האומן את היונק. ואח"כ העלה אותם הקב"ה למדריגה גדולה מזו לקרא אותם אחותי, לומר שהם שוים אליו ית' והשוה הקב"ה כבודו ומוראו ית' לכבודם וכארז"ל שהצדיקים דומים כאילו נעשו שותפים למקום ברוך הוא וזה היה בימי יצחק שאמר לו הקב"ה גור בארץ הזאת ואהיה עמך (בראשית כו ג) היינו בשוה לך כי נתוסף לו זכותו על זכות אברהם אביו ע"כ לא נאמר לשון ואהיה עמך לאברהם כמו ליצחק וזו היא המדריגה השניה האמורה כאן ואביא אתכם אלי, כי זה דומה למאמר ואהיה עמך, ואח"כ כשבא יעקב חבל נחלתו חוט המשולש העלה אותו ה' למדריגה גדולה מזו לקרא אותו אם כמו שהאם מושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת ה' כמו שדרז"ל (מו"ק טז:) וז"ש ביעקב כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל. אע"פ שגם ליעקב נאמר (בראשית לא ג) ואהיה עמך. מ"מ אח"כ הועלה למדריגה שלישית כשישר אל אל ויוכל וז"ש (מגילה יח.) הקב"ה קראו ליעקב אל ר"ל מושל עליו כביכול, וזהו שנאמר כאן ואתם תהיו לי ממלכת מלכים לי כביכול אני גוזר גזירה והצדיק מבטלה וזכו למעלה זו מצד היותם בני ישראל כמו שמתחיל הענין כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וגו'.

ונוכל לפרש פסוק ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. מלכים על הכהנים כי ע"י קבלת התורה יש ללומדיה יתרון על הכהנים כי אפילו ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ (הוריות יג) וי"א אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים היינו המכות כי בזמן שבאו המכות מן הארץ דם כינים וכיוצא בהם אז ואשא אתכם על כנפי נשרים, שלא תנזקו בהם כאילו הגבהתי אתכם מן הארץ, ואח"כ כשבאו המכות מן השמים אש וברד אז ואביא אתכם אלי, להגביה אתכם למעלה מן המערכה. וי"א שהגביה אותם למעלה מן המלאכים שנקראו בעלי כנפים ועל זה אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ר"ל נשאתי אתכם במעלה שהיא למעלה מן כנפי נשרים.

אתם ראיתם וגו׳. כלל ההקדמה הוא. כמו שהאיש מתקשר עם האשה ומתנה עמה מה שתקבל עליה איזה התחייבות בהיותה לו לאשה. אז גם הוא מתחייב לזונה ולפרנסה והשגחתו עליה בכל פרט לטוב. כך היו הדברים האלה. וכמו שאנו אומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. ובגמרא יומא דף נ״ד המשילו את ישראל במדבר ככלה ואח״כ כאשה. ומקרא מלא הוא בירמיה א׳ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך. ע״כ הקדים הקב״ה לומר מה שרוצה מהם ומה שמתחייב כ״י לעשות לטוב להם ואמר. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. אשר נלחמתי עמם בעבורכם:

ואשא אתכם. פרנסת האדם ומלוי צרכיו נקרא נשיאה כאשר ישא האומן את היונק. אמנם יש שני אופני נשיאה. א׳ כל זמן שהתינוק אינו יכול להלוך כלל. רק האדם נושאו על זרועיו. ב׳ שהתינוק הולך ברגליו רק שאינו יכול לפסוע על המפתן ואבן אז אוחזו האדם בכפיו ומגביהו על המפתן ואינו לוקחו על זרועותיו כך פרנסת הקב״ה לישראל לדורות הוא בדרך עמל האדם שהולכים בעצמם בעסק פרנסה. ורק הקב״ה משגיח על הליכות עולמם. וזה נמשל לאופן השני. ובזה כתיב על כפים ישאונך. נו״ן הנוסף ללמד שאינו נשיאה לגמרי אלא כמו על כפים ולא על הזרוע. ומפרש שההשגחה באה פן תגוף באבן רגלך היינו עת צרה. אבל בעת שהקב״ה מפרנס בלי שום עמל האדם מיקרי נשיאה ממש. והיא הנשיאה שבמדבר וכתיב ואשא אתכם. ופי׳ עוד. על כנפי נשרים. שהיה הפרנסה באופן גבוה מדרך הטבע וזהו משל לכנפי נשרים:

ואביא אתכם אלי. שתים שמענו מזה. א׳. להמון העם משמעו שהביאם לו לעם. ב׳. לגדולי ישראל משמעו שהגביה דעתם להשיג רוה״ק וכח אלהי. והקדים הקב״ה מה שעשה כבר לדברי התנאים להראות לנו שכדאי לנו להתקשר עמו ית׳. שהרי יכלתו מאד נעלה כאשר ראינו:

אתם ראיתם. תחלה באר האמירה שיאמר לבית יעקב שהם ההמון שבם בחר ה' מצד הבחירה שלא בהשקף על מעשיהם, אתם ראיתם [בראות העין שהוא גדול מכל המופתיס] אשר עשיתי למצרים הגם שמה"ד קטרג הללו עע"ז וכו', ואשא אתכם על כנפי נשרים כי הייתם משוקעים בתהום טומאת מצרים ונשאתי אתכם מן העמק אל הרום כנשר שנושא את גוזליו לרום שמים במקום שא"א לשום עיט דורס להגיע לשם, ואביא אתכם אלי להיות תחת השגחתי לא תחת הטבע והמערכה:

ה דק"ל למה הוצרך לומר אתם ראיתם ועוד שלא תפול ראייה אלא על הדברים הנעשים לא על העשייה ועוד בקרא משמע דהמאמר הזה אינו אלא להודיעם שהם חביבים לו כדמסיים ואשא אתכם על כנפי נשרים ומה חבה הראה להם בזה דהלא לא עשה להם מה שעשה אלא בעבור שחטאו ולא בעבור חבתן ל"פ וכו' הרא"ם:

ו אע"פ דבפרשת בא בפסוק ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה פרש"י ק"ך מיל היה ובאו שם לפי שעה הוא שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וכאן פירש שכולם נקבצו לרעמסס כו' דהא והא איתא:

ז הרא"ם גורס ד"א כנשר וכו' והוא במכילתא שני פירושים הראשון פירוש על הקלות והשני כנשר הנושא וכו' על החבה ע"ש: