שמות יג, יט

השבע השביע. השביעם שישביעו לבניהם ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב, אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה ספק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו:

והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם:

וְאַסִיק משֶׁה יָת גַרְמֵי יוֹסֵף עִמֵהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר מִדְכַּר דְכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְקוּן יָת גַרְמַי מִכָּא עִמְכוֹן:

וְאַסֵּק משֶׁה יַת אֲרוֹנָא דְגַרְמֵי יוֹסֵף בְּגַוֵּיהּ מִן נִילוֹס וַהֲוָה מַדְבַּר עִמֵּיהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִדְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן וְתִסְקוּן יַת גַּרְמַי מִיכָּא עִמְכוֹן

אֲרוּם אַשְׁבַּע מַשְׁבַּע יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִידְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן בְּמֵימְרֵיהּ וּבְרַחֲמֵי טַבְיָא:

ויקח. הזכיר למעלה עלו בני ישראל. החיים בדור ההוא. גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם שעל ידו ירדו מצרימה והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם ובניהם לבניהם. והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבא אשמה על ישראל. כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים כמו שאמרו. ואחר שנמצאו קרובים היה נכון שלא ישמרו שבועתם. ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה. רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו. ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל. בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים שהיו בנוב עיר הכהנים.

והזכיר עצמות כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש. ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. בהיותו אז נשיא הדור:

כי השבע השביע את בני ישראל. והנה חיוב הדור מוטל על נשיאו:

השבע השביע ב' במס' הכא ואידך גבי שאול השבע השביע אביך את העם כדדרשינן הכא מלמד שהשביע את אחיו שישביעו לבניהם אף התם נמי השביע לעם שישביעו אף לאותם שלא היו שם כשהשביעם ולכך נלכד יהונתן אע"פ שלא שמע את השבועה:

ויקח משה את עצמות יוסף. בעוד שהיו ישראל משתדלים בצרכי הגוף ומתעסקים בשאלת כסף וזהב היה משה מתעסק בצרכי הנפש בדבר מצוה וכענין שכתוב (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות, והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה בגדול ממנו זה משה ומשה ג"כ זכה בגדול ממנו זה הקב"ה שנאמר (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגי, וכבר כתבתי זה בענין יוסף. ועוד מצינו שהוצרך משה לקיים מצוה זו ומטעם מה שדרשו רז"ל בזכות יוסף נקרע הים כתיב הכא (בראשית ל״ט:י״ב-י״ג) וינס ויצא החוצה, וכתיב התם (תהילים קי״ד:ג׳) הים ראה וינוס, מה ראה עצמותיו של יוסף ראה, ביוסף כתיב (בראשית נ׳:כ״א) וינחם אותם וידבר על לבם, ובים כתיב (שמות טו) בלב ים.

כי השבע השביע שבועה אחר שבועה השביע את אחיו שישביעו את בניהם דור אחר דור, אמר להם אין אני מטריח אתכם שלא כדין, משכם גנבתוני כדכתיב ויבא שכמה, לשכם החזרוני וכן עשו דכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו ממצרים קברו בשכם.

פקד יפקד וגו׳. טעם הכפל להצדיק אמונת הדבר. וזה שעורו ״פקד״ פרוש, הפקידה שהבטיח ה׳ ודאי ״יפקד״. עוד ירצה לרמז על שני דברים: על הרחקת הנזק, היא הצלתם מעני מצרים ומעול סבלם, והקרבת התועלת, שיצאו ברב טוב לבית ישראל, דכתיב (בראשית טו:יד) ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״. וטעם שרמז להם דבר זה לפי שהוא נוגע לשבועה, שלא יהיה להם דבר זה סבה למניעה לבל יעלו עצמותיו לצד שיהיו טרודים באסיפת הון וטעינת כסף וזהב כי ירבה, כאמרם זכרונם לברכה (בכורות ה:) שאין לך אדם מישראל שלא טען עשרה חמורים מכסף וזהב של מצרים, וזה יהיה סבה למניעת הדבר. לזה אמר השבע וגו׳ לאמר פקד יפקד גם פקידת העשר, ואף על פי כן תדחקו עצמכם ותסבלו עצמותי, הגם שיהיה להם מאמצעות כן הפסד כשעור משאו מכסף וזהב. ותמצא שכן עשה משה, כאמרם זכרונם לברכה (שמות רבה פ״כ) שבמקום שיטען כסף וזהב טען ארונו של יוסף במקומו ונטל שכרו על הדבר.

מזה אתכם. טעם אמרו מזה, אין לומר כי דוקא משם יעלוהו, אלא נתכון לחזק השבועה שתהיה חזקה כדין הנשבע על דעת חברו בשביל טובה שעשה לו, ולזה התנה ואמר מזה, פרוש על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פד) בפסוק ״נסעו מזה״ – נסעו מהאחוה שהוא מנין ז״ה, והוא שרמז להם כאן בשעת השבועה באמרו מזה אתכם, פרוש כי באמצעות חסד זה שהם נשבעים לו מה שהם הפרידוהו מזה ונסעו מאחותו ועשו מה שעשו לו, עכשיו יתקן הדבר ויהיו לאחדים, והוא אמרו ״אתכם״ – יהיו חונים מהנסיעה להיות אתם עמם ונעקר העון ההוא והרי הם יחד באחוה, והכונה בזה כי מחל להם מה שפשעו בו בעד חסד זה שנשבעין לו, וכפי זה הנה הם נשבעים על דעתו בשביל טובה שעשה להם.

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. סמך ענין זה לפסוק שלמעלה וחמושים עלו בני ישראל, לפי שמסיק בילקוט פרשה זו שהיו מהלכין במדבר שני ארונות ארון השכינה וארונו של יוסף והיו האומות שואלים מה טיבו של ארונו של מת עם ארון חי העולמים והשיבו להם קיים זה מה שכתוב בזה שיוסף קיים כל עשרת הדברות כו', וסמך זה למה שנאמר וחמשים עלו בני ישראל מזויינים וכלי זיין שלהם הוא ארון הקודש שהיה הולך עמהם במלחמה, ותינח אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה איך עלו חמושים הלא עדיין לא היה הארון הקודש עמהם, ע"כ אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי ארונו של יוסף היה דומה כאלו היו חקוקים בו כל עשרת הדברות.

דבר אחר, לפי שראה משה שהשי"ת הסיבם דרך המדבר ים סוף וחשב משה שאם אולי יעכב עליהם הים אז יקרע להם בזכות יוסף, כמו שלמדו רז"ל (תנחומא קיד ט) מן פסוק הים ראה וינוס (תהלים קיד ג) מה ראה עצמותיו של יוסף שנאמר בו וינס ויצא החוצה, וטעמו של דבר בארנו למעלה פרשת וישב (לט יב).

ורז"ל (סוטה יג.) דרשו על משה, פסוק חכם לב יקח מצות (משלי י ט) שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות, רצו לתרץ יתור לשון עמו שבא למעט עסק בזת מצרים, כי הממון קנין שאינו דבק עמו כי לא ירד אחריו כבודו, אבל מה שהאדם מסגל מעשים טובים בעולם הזה הוא הדבר הדבק עמו בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ואולי לכך עסק דווקא במצוה זו עכשיו להיות לישראל כמזכיר את יום המיתה, כי בסבה זו לא יהיו כל כך להוטים אחר הביזה בזכרם כי יעזוב לאחרים חילו ולא ירד אחריו כבודו.

ויקח משה וגו׳. הפסוק הזה אינו במקומו הראוי לו. אלא בצאת ישראל מרעמסס. שהרי לא היה ארונו של יוסף עומד בסכות. אלא בא ללמדנו הא דתניא במכילתא יוסף זכה לקבור את אביו כו׳ מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה כו׳ ולא עוד אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה זקני ביתו ועם יוסף עלה הארון והשכינה והכהנים והלוים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד. ולכאורה מה שייכות היו כל הדברים הנפלאים הללו לארונו של יוסף. וכי בשביל יוסף הלכו. אלא כמו שביארנו בפ׳ ויחי דגם העולים לקבורת יעקב לא כולם עלו לכבודו של יעקב אלא הרבה עלו לכבודו של יוסף ומהם בצווי יוסף לשמירה. ומ״מ נחשב הכל לכבודו של יעקב ע״ש. כך בארון יוסף כל מה שעלה עמו נחשב הכל לכבודו מש״ה סמך הכתוב עצמות יוסף לכאן משום דבסוכות החל כבוד ה׳ להופיע עם העננים. ונחשב כאלו באו בשביל עצמות יוסף:

עמו. מיותר. ולפי הפשט מודיע שלא מסר תומ״י לשבטו ולנושאיו אלא כבדן להיות עמו. והיה כן כ״ז שלא נכנס למחנה שכינה בקבלת התורה ובא״מ והדרש במס׳ פסחים עמו במחיצתו שטמא מת מותר במחנה לויה ועי׳ ס׳ במדבר ל״א י״ט מש״כ שם:

מזה אתכם. בפ׳ ויחי לא כתיב אתכם. ובמכילתא תניא והעליתם את עצמותי יכול מיד ת״ל אתכם. כשתהיו עולים. וממה שלא כתב שם אתכם נראה שהשביעם אם יהיו יכולים להעלות תומ״י יעלו אלא שפי׳ שאם לא יהיו יכולים מצד המלכות יעלוהו עכ״פ בעלייתן ומש״ה כתיב כאן כי השבע השביע דפי׳ השביעם שישביעו לבניהם אחריהם שיהיו בעת היציאה:

ויקחה משה. מספר צדקת משה שהנם שידע שלא יכנסו ישראל בדרך ישרה רק יסבבו דרך רחוקה יתעכבו ימים רבים במדבר, בכ"ז לקח עצמות יוסף עמו, הגם שהיה להם היתר על השבועה שלא נשבעו רק אם יכנהו לא"י בדרך ישרה לא אם ינועו במדבר שזה טורח גדול, והרי יהיה נקל להם יותר שאחרי שיגיעו לא"י ישלחו שלוחים למצרים לקחת את הארון ולהביאו לא"י, לא עשה כן כי יוסף אמר בשבועתו והעליתם את עצמותי מזה אתכם, שלשון אתכם מורה שיקחוהו אתם היכן בצאתה לא ע"י שלוחים אח"כ, ולדברי חז"ל שהים נבקע בזכות יוסף, פי' שמפני שהסב אותם לים סוף הוכרח לקחת עצמות יוסף עמו, שבזכותו יקרע הים לפניהם:

ט [נח"י], דליכא למימר דברה תורה כלשון בני אדם, וכי עלתה על הדעת שאותו הדור יעלו ממצרים, והלא היה להם להיות במצרים ת' שנה ולפחות רד"ו שנה, ועוד מאי נתינת טעם הוא, אלא שהשביעם וכו' ודלא כהרא"ם:

י פירוש ולא היה צריך להשביעם שישביעו אחרים, ותירץ אמר יוסף וכו', ובזה מיושב למה לא הקשה רש"י הקושיא על הפסוק ולא על פירושו, ועוד למה לא הקשה זה בפרשת ויחי מקום עיקר השבועה, (דב"ט):

כ ופירוש בני ישראל בני יעקב, ולאמר פקוד יפקוד אלהים אתכם את בניכם שהם במקומכם, דאם לא כן אתכם למה ליה, לכן פירש לאחיו השביע כך ואתכם קאי על עצמות אחיו, והכי פירושו פקד יפקוד אלהים אתכם רצה לומר בנים שלכם והעליתם בציווי קאמר שישביעו הם את בניהם שישאו את עצמותיו עם עצמות שלהם: