שמות א, ו

וּמִית יוֹסֵף וְכָל אַחוֹהִי וְכֹל דָרָא הַהוּא:

וּמִית יוֹסֵף וּבַתְרֵיהּ מִיתוּ כָּל אֲחוֹהִי וְכָל דָרָא הַהוּא

וימת יוסף. אב ובנו שתי דורות. והעד שחיה איוב אחרי שבותו מאה וארבעים שנה והוא ראה ד' דורות. וקדמונינו ז"ל אמרו עשרה דורות מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם עשרה ואין מספר שנות אלה כאלה:

וטעם וימת יוסף. כי מת בגדולתו גם אחיו לא ראו ימי הרעה:

וטעם וכל הדור ההוא. על המצרים כי יזכיר אשר לא ידע את יוסף:

וכל הדור ההוא - שבעים נפש.

וכל הדור ההוא. כל שבעים נפש, שלא בא הדור לקלקול גמור כל ימיהם:

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ראובן נולד בי"ד בכסלו ומת בן קכ"ה שנים, שמעון נולד בכ"א טבת ומת בן ק"כ שנים. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן קל"ז שנים, יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן קי"ט שנים, דן נולד ט' אלול ומת בן קכ"ה שנים, נפתלי נולד ה' בתשרי ומת בן קל"ג שנה, גד נולד י' במרחשון ומת בן קכ"ה שנה, אשר נולד כ' בשבט ומת בן קכ"ג שנים, יששכר נולד י' באב ומת בן קכ"ב שנה, זבולן נולד ז' בתשרי ומת בן קי"ד שנה, יוסף נולד אחד בתמוז ומת בן ק"י שנה, בנימן נולד י"א במרחשון ומת בן ק"ט שנה, באדר ובאייר לא נולדו נשתיירו לאפרים ולמנשה, מצאתי במדרש תדשא. וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. דרשו רז"ל אע"פ שמת יוסף אלהיהם קיים שנאמר וימת יוסף, וסמיך ליה ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, למדך הכתוב שקודם השעבוד נשתלחה בהם ברכה זו שריצה ועצימה, ואחר שהתחיל השעבוד נפחת מהשריצה והעצימה ונשאר בהם הפריה ורביה, וזהו שאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

ובמדרש ובני ישראל פרו וישרצו, פרו מאי רבותייהו ת"ל וישרצו ששה בכרס אחד, כשרצים הללו, יכול נמוכים כשרצים ת"ל וירבו בעלי קומה, יכול חלשים ת"ל ויעצמו. במאד מאד, במאד בעולם הזה מאד בעוה"ב שנאמר (ישעיהו מ״ט:כ״א) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה.

וכל הדור ההוא. בין ישראל בין גוים כדכתיב ״ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״.

וימת יוסף ובני ישראל פרו זהו כמשל שאומרים משה מת ה' בשמים נשאר וכן בכאן וימת יוסף ובני ישראל פרו וישרצו. פירוש פרו שאינם עקרות וגם לא הפילו נשותיהן שהנפל אינו פרי ולפי שסבת מיעוט האנשים הוא שמתאחר העובר בבטן אמו תשעה חדשים לז"א וישרצו כשרצים שיולדות לג' חדשים:

וימת יוסף וגו׳ ובני ישראל וגו׳. צריך לדקדק לאיזה ענין חזר פעם שניה להודיע מיתת יוסף, וכבר השמיענו (בראשית נ:כו) ״וימת יוסף בן״ וגו׳? עוד צריך לדעת כונת הודעת הכתוב שמתו האחים וכל הדור. עוד מה קשר יש בין מיתת האחים והדור לאמרו ״ובני ישראל״. והנה המגיד של מהרי״ק הגיד לו טעם סמיכות זה והוא דרך סוד. עוד צריך לדעת טעם אמרו כסדר זה ״ובני ישראל״ וגו׳, שאם בא להודיענו פרית ורבית בני ישראל היה לו לומר כסדר זה ״ויפרו וישרצו וגו׳ בני ישראל״.

אכן שני כתובים הבאים כאחד להודיע השתלשלות התחלת השעבוד וסבותיו, והם במספר ארבעה. הא׳ – מיתת יוסף, שאם היה יוסף קים יספיק שלא ימשלו בהם המצריים, הא למדת שכל זמן שיוסף קים היו ישראל בארץ מצרים שקטים ומענגים.

ב׳ – מיתת האחים, שכל זמן שאחד מן האחים קים היו המצריים מכבדים אותן, וכמו שפרשו זכרונם לברכה (סוטה יג,א) בפסוק (בראשית נ:יד) ״וישב יוסף וגו׳ ואחיו״ וגו׳ אחר קברו את אביו, יעין שם דבריהם.

ג׳ – מיתת כל הדור. פרוש: כל השבעים נפש, שכלן היו חשובין בעיניהם, ובאמצעותם לא היה להם פנים להשתעבד בהם. או לצד שהיו בני דעת, ואין מציאות למצריים להתחכם חכמתם שמתחיל בפה רך, כי היו בני הדור ההוא חכמים ויכירו החכמה ולא יקבלו עשות להם דבר בשום אפן.

ד׳ – ובני ישראל וגו׳, כי אם לא היתה ההרגשה הגדולה ש״פרו וישרצו וגו׳ במאד וגו׳ ותמלא הארץ״ וגו׳ – לא היו נותנים לב לבקש תחבולות, אלא ההרגש הגדול הוא הסובב באמצעות העדר המונע שהוא יוסף ואחיו וכל הדור. ובזה נתישב אמרו ובני ישראל ולא אמר ״ויפרו״ וגו׳, כי לא בא להודיע ענין הרבוי אלא להודיע כי הוא זה סובב הגלות.

ועוד ויקם מלך חדש וגו׳, וזולת אחת מכל דברים הסדורים לא היה השעבוד, ולמאן דאמר (סוטה יא,א) ״חדש״ שנתחדשו גזרותיו, הסבות הקודמות הם סבבוהו לחדש דעתו משנה מקדם, והבן.

והנה לפי פשטן של דברים יגיד כי כל עוד שהיה אחד מהדור ההוא קים היה מונע השעבוד, וקשה אם כן לא היה לו לומר הכתוב אלא ״וימת כל הדור ההוא״, שאפלו כל ימי אחד מהדור לא היה שעבוד, ולא היה צריך לומר לא מיתת יוסף ולא מיתת אחיו, דקל וחומר שלא יהיה השעבוד בימיהם. ואפלו לדבריהם זכרונם לברכה (סדר עולם רבה ג) שאמרו כל זמן שאחד מהשבטים קים לא היה השעבוד, קשה למה הצרך להזכיר מיתת יוסף, קל וחומר הוא מהאחים.

ואולי כי יכון הכתוב לומר כי היו הדרגות בדבר, כי במיתת יוסף ירדו מגדלתם שהיו מעלים יותר ממצריים ונעשו שוים להם, ובמיתת האחים ירדו למטה ממדרגתם שהיו בעיניהם נבזים אבל לא היו משתעבדים בהם, ובמיתת כל הדור התחילו להשתעבד באמצעות קנאתם אשר ראו הפלגת רבוים של ישראל שנתמלאת ארץ מצרים בהם.

ואם תאמר, והלא רבותינו זכרונם לברכה לא אמרו אלא כל זמן שאחד מן השבטים וכו׳, ולדברינו אפלו מן השבעים. דע כי דבר זה לא החלט לרבותינו זכרונם לברכה, וזה לשון רבותינו זכרונם לברכה בסדר עולם (סדר עולם רבה ג): משמת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים קט״ז שנה, אין שעבוד יתר עליו ולא פחות מפ״ו, כשנותיה של מרים שנקראה על שם המרור, עד כאן. הרי כי אין הכרעת דבר שמשמת לוי שהוא אחרון שבשבטים התחיל השעבוד. ופשט הכתוב אני רואה שלא אמרו ״הבה נתחכמה לו״ אלא אחר מיתת כל הדור ההוא, והשוה הכתוב לכל אחיו.

וימת, אח"ז נתבטלו ג' ענינים אלה. אם חשיבות השבטים שהיו נשיאי האומה וגדולים במעלה, כי מת יוסף וכל אחיו שהיו חשובים בעיני המצרים, וגם כל הדור ההוא שהיה להם ג"כ חשיבות בעיניהם: