דברים ט, ה

לא בצדקתך וגו' אתה בא לרשת וגו' כי ברשעת הגוים. הרי כי משמש בלשון אלא:

לָא בְזָכוּתָךְ וּבְקַשִׁיטּוּת לִבָּךְ אַתְּ עָלֵל לְמֵירַת יָת אַרְעֲהוֹן אֲרֵי בְּחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵין יְיָ אֱלָהָךְ מתָרֶכְהוֹן מִקָדָמָךְ וּבְדִיל לַאֲקָמָא יָת פִּתְגָמָא דִי קַיִים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב

לָא מְטוּל זַכְוַותְכוֹן וּבַתְרִיצוּת לִבְּכוֹן אַתּוּן עַלְלִין לְמֵירוּת יַת אַרְעֲהוֹן אֲרוּם בְּחוֹבֵי עַמְמַיָא הָאִלֵּין יְיָ אֱלָהָכוֹן מְתָרֵךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וּמִן בִּגְלַל לְקַיְימָא יַת פִּתְגָמָא דְקַיֵּים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב

וטעם ולמען הקים את הדבר שאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו טז):

לא בצדקתך וביושר לבבך - שהרי - זכור אל תשכח את אשר הקצפת וגו' - אפס אחד משני דברים אמת, כי ברשעתם הפסידו נחלתם. ומה שאתה זוכה בה - לא בצדקתך אלא למען הקים את השבועה וגו'.

לא בצדקתך אתה בא לרשת. כי אמנם מה שאתה יורש הארץ אינו בזכותך באופן שאין ראוי שילחם ה' לכם למען תירשו מהרה:

כי ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך מורישם מפניך. שרצה שתהיה נקמתו בם על ידך שתחרימם בעונם כאמרו ויאמר השמד על הפך וביד אדם אל אפולה:

ולמען הקים. וכדי שבקיום מצותו תזכה לרשת אותה על דרך ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני' רבעים ישבו לך על כסא ישראל. וכל זה עשה למען הקים מה שנשבע לאבות:

לא בצדקתך וביושר לבבך וגו' כי ברשעת הגוים האלה. נראה כי אילו היו צדיקים לא היו מגורשים משם וא"כ מה יהיה בשבועת האבות, אבל הענין כי הגוים הרשעים ראויים שיתגרשו משם ואף אם היו צדיקים לא ישארו בארץ, כי הארץ פקדון בידם מזמן הבטחת האבות, והקב"ה יוכל להיטיב עמהם לתת להם ארץ אחרת כי לה' הארץ ומלואה, אבל זאת אי אפשר להם שישארו שם למען הקים את הדבר.

לא בצדקתך. פרוש, לא בצדקתך אתה ראוי לרשת הארץ, אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ וגו׳ (דברים ד:ד), אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם אם לא היתה ברית אבות. והגם שברית אבות לא היתה מועלת לרשת הארץ אם היו רשעים, ודור המדבר יוכיח, וכמו שכתב הראב״ד בפרוש המשנה בפרק ב׳ דעדיות ששנינו: האב זוכה לבן וכו׳ ובמספר הדורות לפניו, והוא הקץ, שנאמר ״קורא הדורות מראש״ (ישעיהו מא:ד), עד כאן. וכתב הראב״ד וזה לשונו: שהוא רואה את הדור שהוא זכאי ומתגלגל עמהם עד אותו דור וכו׳ כדורו של יהושע וכו׳, עד כאן. הרי שצריך גם כן דור זכאי. אף על פי כן לא היה בזכותם שעור אשר יזכו בשבילו לרשת את הארץ אם לא היתה ברית אבות. וכפי זה אמרו לא בצדקתך וגו׳, פרוש, הגם שאתם עדה שלמה אין כח בזכותכם להשיג דבר זה. והחליט לומר ״לא בצדקתך״ להעיר שלא הועילה צדקותם אפלו לסיע כי ברית אבות מספקת, אלא הועיל כשרון מעשיהם לבל ימנע הטוב מהם.

כי ברשעת וגו׳ ולמען וגו׳ אשר נשבע וגו׳. ולא הספיק באחת מהנה, כי בלא רשעת הגוים לא היה ה׳ מורישם שלא על פי המשפט, וברשעת לבד אין ראויים ישראל לטול ארצם. או אפשר כי פרוש ״מורישם״ הוא מאבדם, ולזה צריך רשע שזולת הרשע לא היה ה׳ גוזר עליהם (דברים כ:טז) ״לא תחיה כל נשמה״.

לא בצדקתך וביושר לבבך. ידוע דיש צדיק עפ״י הרגלו עד שנעשה טבע ואינו בא מהר לידי עבירה. ויש שהוא ישר לב בטבע שאינו צריך להגביר דעתו על יצרו. ואמר מ״ר כי לא בצדקתך ולא ביושר לבבך בטח ה׳ בכם:

כי ברשעת הגוים האלה ה׳ אלהיך. הוסיף מ״ר לומר אלהיך שמשמעו עפ״י השגחתו עליך נעשה רשעת הגוים האלה. כדתניא בת״כ פ׳ אחרי פ״ט ומנין שלא היתה אומה שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים כו׳ ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכלם ת״ל וכו׳ ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ת״ל כו׳ ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם כל המעשים הללו ת״ל אשר אני מביא אתכם שמה. הרי מבואר דבהשגחת ה׳ על ישראל לטובה גרם שיתעבו מעשיהם ביותר כדי שתתמלא סאת דינם. ועי׳ מש״כ בס׳ בראשית י״ט א׳ דכך היא המדה וא״כ בטלה הטענה השניה שבטחו ישראל שא״א שישומם הקב״ה א״י מדלא הוריש את הכנענים עד כה. דבאמת לא נתמלאה סאתם ולא שלם עון האמרי עד שהגיע זמן שיכנסו ישראל לארץ גרם הקב״ה שיתעבו הכנענים מעשיהם ביותר. הא אלו היה מכבר מעשיהם מתועבים ביותר היה הארץ קואה אותם אפילו אם תהיה הארץ שממה. וכן אם יחטאו ישראל ביותר אין בטחון להם שלא יגלו ותהי׳ הארץ שממה כמו שנאמר בתוכחה:

ולמען הקים וגו׳. ולא מחמת שהוא ית׳ בטוח עליך שלא תטמא את הארץ בעבודת כוכבים אלא משום שכבר הבטיח בשבועה. ע״כ גרם להם שיגיעו הכנענים למדה״ד:

לא, תדע כי אם צדקת בצד א' שמה שהדף אותם הוא ע"י רשעתם לא צדקת בצד האחר, כי מה שמביא אותך לרשת, אינו ע"י צדקתך רק למען הקים את השבועה שנשבע להאבות: