דברים ט, כח

דִילְמָא יֵימְרוּן דָיְרֵי אַרְעָא דִי אַפֶּקְתָּנָא מִתַּמָן מִדְלֵית יוּכְלָא דַיְיָ לְאָעָלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דִי מַלִיל לְהוֹן וּמִדְסָנֵי יָתְהוֹן אַפֵּקִנוּן לְקַטָלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא

דִּילְמָא יֵימְרוּן דַּיְירֵי אַרְעָא דְאַפֵּקְתָּנָא מִתַּמָּן מִדְאִיתְתִישׁ חֵילָא מִן קֳדָם יְיָ לְאַעֲלוּתְהוֹן לְאַרְעָא דְמַלֵּיל לְהוֹן וּמִדְסָנֵי יַתְהוֹן אַפֵּיקִינוּן לְקַטְלוּתְהוֹן בְּמַדְבְּרָא

מבלי יכלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם אמר במרגלים (במדבר יד טז) מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר כלומר יאמרו כי כאשר באו והיו קרובים לארץ וראה שאין יכולת בידו כנגד העמים ההם שחטם במדבר אבל בכאן אמר ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר כי היתה השנאה הזאת בהם במצרים טרם שהוציאם משם והטעם בעבור שהיו במעשה העגל עדין קרובים למצרים רחוקים מארץ כנען יאמרו כי גם בהיותם במצרים ראה שאין יכולת בידו להביאם אל הארץ אשר דבר להם באזני המצריים ועל כן שנאם ו לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודע אליהם לעיניהם (ו) הוציאם ממצרים להמיתם במדבר במקום שלא יודע מה היה להם וזהו ברעה הוציאם להרג אותם בהרים (שמות לב יב) שחשב עליהם מחשבת רעה טרם שיצאו שהוציאם מתוך עם מצרים להרוג אותם בין ההרים מקום אשר לא יעבור בו איש ולא ישב אדם שם והכונה בטענות כי הגוים ידברו בה' אלהי ישראל לאמר עליו כאלהי גויי הארצות וכענין שנאמר (דניאל י כ) ועתה אשוב להלחם עם שר פרס וכבר הזכרתי מן הענין הזה:

ומשנאתו אותם. כלומר או שמא לא היה בדעתו ליתן להם הארץ אלא פתה אותם בדברים עד שהוציאם ממצרים והרגם כי שונא היה אותם כד"א הנה מפתיה והולכתיה המדבר והמחיה בצמא. ובלשון תלמוד יש ואוי"ן הרבה שהן במקום או כמו חלץ ועשה מאמר ביבמתו שר"ל או עשה בה מאמר:

ומשנאתו אותם וי״ו זה במקום או כמו מן הכשבים ומן העזים, ומקלל אביו ואמו, ומכה אביו ואמו, וכן הרבה. וכן כאן פי׳ או משנאתו אותם פתה אותם בדברים והוציאם להמיתם.

מבלי יכולת ה׳ וגו׳. בזה היה שנוי מנוסח שעל ההר דשם אמר למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם וגו׳ משום שזה היה בשעה שאמר ה׳ לכלות לגמרי. והיה החשש שיאמרו דמתחלה הוציאם כדי לכלות. ולא כדי לעשות אותם לו לעם. אבל כאן שניחם ה׳ אלא שביקש להשמיד זה הדור ולהשאיר הטף עד שיגדלו ויבאו לא״י. ובטל זה החשש אלא שיאמרו שאינו יכול להכניס לא״י ואינו רוצה אלא לעשות ממדבר ישוב ולהושיב את הטף. ומשום שהוא שנא אותו הדור ע״כ הרגו. וזהו טענת משה עצמו במרגלים לפי שהיתה תחלת הגזירה שם להשמיד את הדור כאחד ולהשאיר את הטף כמו שביארנו שם. וטען ע״ז שיאמרו מבלתי יכולת ה׳ וגו׳ וישחטם במדבר. אלא שכאן אמר שיאמרו ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר וגם זה מדויק הכל יפה בשעתו. דשם שהיו בקדש ברנע סמוך לא״י והיה נוח ליכנס לא״י אפילו בלא נס נגלה טוב לומר החשש שלא משנאה הרגם דזה ודאי דבר רחוק. אלא משום כדי שלא יכנסו מדעתם וזה אין יכולת לכבוש הכנענים. וג״ז אין רצון לה׳ שיכלו הכל ביד הכנענים שהרי ברור לכל שרוצה הקב״ה לעשות ישראל לעם ע״כ שחטם כדי שיתרצו הטף לשבת במקום אחד עד שיהי׳ באותו מקום ישוב. משא״כ כאן שמן הנמנע היה ליכנס בע״כ שהרי מחורב עד א״י מקום מדבר גדול ונורא וא״כ אם היה רצון ה׳ מבלתי יכולת לכבוש הכנענים שישארו במדבר למאי ישחט זה הדור הרי היה די במה שלא היה מנהיג אותם בענן ובעמוד אש במדבר משום זה הי׳ ההכרח לומר שיאמרו דמשנאתו את הדור הזה חשבם מתחלה להמיתם במדבר. ולוקח את בניהם אחריהם לו לעם בישוב במדבר:

פן יאמרו, ובאר מ"ש שיהיה חלול השם שהארץ שהוצאתנו משם יאמרו שהיה זה מבלתי יכולת או משנאה מה שזה שקר, שא"א שהיה זה מחמת שנאה כי הם עמך ונחלתך, וא"א שהיה זה מבלתי יכולת כי הוצאת בכחך הנדול ובזרועך הנטויה: