דברים ט, כז

אִדְכַר לְעַבְדָיךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָא תִתְפְּנֵי לְקַשְׁיוּת עַמָא הָדֵין וּלְחוֹבֵיהוֹן וְלַחֲטָאֵיהוֹן

הֲוֵי דְכִיר לְעַבְדָּךְ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְלָא תִסְתַּכֵּל לְקַשְׁיוּת לֵב עַמָּא הָדֵין לְרִישְׁעֵיהוֹן וּלְסוּרְחָנוּתְהוּן

אל קשי העם הזה הקו״ף נקודה בשו״א.

אל קשי העם הזה. מה שבדרך כלל הוא עם קשה עורף ועלול לחטוא להבא. והיינו דאיתא ברבה פ׳ דברים א״ל משה אינו מוכיח אתכם על מה שאתם עתידים לעשות אלא על מה שעשיתם לשעבר במדבר בערבה כו׳ פי׳ מה שאתם עם קשה עורף ועלולים לחטוא וכלשון הגמ׳ ביצה דכ״ב ישראל עזים הם ומש״ה ניתן להם דת אש להחליש כח הטבע העזה:

ואל רשעו. מה שעשו מעשה רשע את העגל:

ואל חטאתו. דבעגל היו שני חטאים. א׳ במה שהרשעים שבהם כיונו לעבודת כוכבים. ב׳ מה שכל הדור נתפרקו נזמי הזהב וסייעו לעשית העגל שממנו יצאה התקלה. ואע״ג שכל הדור לא נתכוונו לעבודת כוכבים כמו שביארנו בפ׳ תשא מ״מ הרי הי׳ חה״ש שאפילו בשוגג נענשים ע״ז וכמאמר משה לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה וכמש״כ שם. וזהו ואל חטאתו :

זכור [ג] מצד מדת האמת שהוא ההבטחה שהבטיח להאבות שעז"א זכור לעבדיך לאברהם וכו':