דברים ח, יט

וִיהֵי אִם מִנְשָׁאָה תִנְשֵׁי יָת דַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָךְ וּתְהַךְ בָּתַר טַעְוַת עַמְמַיָא וְתִפְלְחִנוּן וְתִסְגוּד לְהוֹן אַסְהֵדִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי מֵיבַד תֵּיבְדוּן

וִיהֵי אִין מִנְשָׁא תִּינְשָׁא יַת דַּחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן וּתְהָכוּן בָּתַר טַעֲוַות עַמְמַיָא וְתִפְלְחִינוּן וְתִסְגְּדוּן לְהוֹן אַסְהָדִית עֲלֵיכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרוּם מֵיבַד תֵּיבְדוּן

והיה אם שכח תשכח. וזה יקרה כאשר תיחס הצלחתך אל כחך ולא תברכהו עליה:

תאבדון. הגוים משני עולמות:

העדותי בכם היום כי אבוד תאבדון. מהר שלא תוכלו לומר היה לו להזהיר בנו קודם שיפרע:

(יט-כ) אבד תאבדון וגו׳ כגוים וגו׳. צריך לדעת למה כפל לומר ״אבד תאבדון״, עוד למה הצרך לדמות ולומר כגוים וגו׳, עוד למה הצרך לומר לבסוף פעם שניה כן תאבדון ולא סמך למה שאמר בתחלה ״אבד תאבדון״ שעליו חוזר מאמר ״כגוים״ וגו׳.

אכן יתבאר הכתוב על דרך אמרם זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה א,ז) שלא חרבה ירושלים אלא על שבטלו בה דברי תורה, והגם שהיו עובדי עבודה זרה אם היו לומדים תורה לא היתה נחרבת, כאמרם זכרונם לברכה. ומעתה יש מקום להרשיע ולעבד עבודה זרה ולהערים ללמד תורה כדי שתגן עליהם לבל יאבדו. לזה בא המאמר כאן כשבא להתרות על עבודת עבודה זרה שתסובב שיאבדו מן הארץ, אמר העדתי וגו׳, פרוש, הריני מתרה בכם ״כי אבד תאבדון״, ופרוש בתחלה אבדה אחת תאבדון, והוא שתהיו כגוים חסרי התורה שישכחם ה׳ מהם ויהיו כגוים, ואז ״כגוים אשר ה׳ מאביד וגו׳ כן תאבדון״ זו אבדת עצמם. וכפי זה תבת כגוים נמשכת למעלה, לומר דמיון האבדה שיהיו כגוים, ונמשכת למטה, לדמיון אבדת הגוים עצמן מן הארץ. ואמרו עקב וגו׳ פרוש כיון שאין תורה, הא למדת שאם יש להם תורה הגם שיהיו עובדי עבודה זרה תורה תעמד להם. והוא מה שדקדק לומר בקול ה׳, וכבר העירותיך בכמה מקומות שכל מקום שיזכיר ״קול״ ידבר על התורה.

עוד ירצה באמרו כגוים וגו׳, כן תאבדון, כי מלבד אבדתם שאמר למעלה במאמר ״אבד תאבדון״, עוד צרה אחרת להם, אחר שיאבדו הנשארים בהם יהיו כגוים אשר וגו׳ כן יאבדון, פרוש שיכרת מהם נבואה ורוח הקדש שיאבדו, ועל זאת יחרד לב עם ה׳ שאין קללה בעולם כזו. אוי לדורות שטעמו כוס המר הזה מר ממות, והוא רחום ישוב ירחמנו כי יתן את רוחו בנו כימי קדם.

עוד יתבאר על זה הדרך, כי שלשה מיני פרענות רמז להם כאן. האחד – דמיון שארע להם בחרבן הבית, שהרג מהם מה שהרג נבוכדנצר הרשע והגלה הנשארים, והוא מאמר אבד תאבדון. ב׳ – דמיון מה שארע להם בימי מרדכי שבקש המן הרשע להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, והוא מאמר כגוים אשר ה׳ מאביד, פרוש, שגזר עליהם (דברים כ:טז) ״לא תחיה כל נשמה״, כמו כן יהיה ענשם, וכמו כן היתה גזרת המן על ישראל לולי זכות מרדכי ואסתר שעמדו ובטלו הגזרה. ולזה כפל לומר כן תאבדון, לומר שהוא דבר בפני עצמו. ג׳ – גזרות העדר הנבואה מישראל, והוא מאמר עקב לא תשמעון בקול ה׳. הכונה על זה הדרך: ״עקב״ – פרוש, בסוף המוסרים והתוכחות יהיה לכם זאת שלא תשמעו בקול ה׳, וכבר כתבתי שאין יסורים מרים ממרירות המות כדבר זה.

והיה אם שכח וגו׳ והלכת אחרי אלהים אחרים. תגיע מזה הרעיון לחשוב שאין הקב״ה משגיח עליך כלל אפי׳ לתת לך כח לעשות חיל. אלא והלכת אחרי אלהים אחרים. שתאמין שהם משגיחים ביותר. ויגיע עד אשר העדתי בכם היום וגו׳:

והיה אם שכח תשכח, אמנם יצויר שתודה בזה שהכח הפנימי שיש בך להניע אתי דך לעשות חיל הוא מושפע מכחות עליונים, אבל לא תודה שהמניע העליון שמאתו יצאו כל הכחות המושפעות בעולם הוא הא"ס סבת הסבות, רק תאמר כדעת עובדי כוכבים שראשית כל תנועות המתהוות בעולם הוא תנועות הגלגל והכוכבים וכל כח המושפע בעולם בא מאת הכוכבים ששם ראשית התנועות והכחות ושרשם, ועי"ז שכח תשכח את ה' אלהיך שכל כח וכל תנועה באה מאתו ושהוא הנותן לך כח לעשות חיל והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם בחשבך שהם ישפיעו בך עוז ותעצומות לעשות חיל והכל תלוי במזל ובכחות הכוכבים, ואז העידותי בכם היום כי אבד תאבדון כמו שנאבדו הגוים ע"י שעבדו ע"ז וזה יהיה מסובב בהכרח ע"י שלא תשמעון בקול ה' אלהיכם שהזהיר אותך מכ"ז: