דברים ז, כב

פן תרבה עליך חית השדה. והלא אם עושין רצונו של מקום אין מתיראין מן החיה, שנאמר (איוב ה, כג) וחית השדה השלמה לך, אלא גלוי היה לפניו שעתידין לחטוא:

וִיתָרַךְ יְיָ אֱלָהָךְ יָת עַמְמַיָא הָאִלֵין מִקֳדָמָךְ זְעֵר זְעֵר לָא תִכּוּל לְשֵׁצָיוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ דִילְמָא תִסְגֵּי עֲלָךְ חֵיוַת בָּרָא

וְיִגְלֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן יַת עַמְמַיָא הָאִלֵּין מִן קֳדָמֵיכוֹן קָלִיל לָא תֵיכוּל לְשֵׁיצֵיוּתְהוֹן בִּפְרִיעַ דִּלְמָא יַסְגֵי עֲלֵיכוֹן חֵיוַת בָּרָא כַּד יֵיתוּן לְמֵיכוֹל גּוּשְׁמֵיהוֹן

לא תוכל כלתם מהר יבטיח שהשם יכריתם כלם וישלח בהם את הצרעה להאביד הנשארים והנסתרים והנה כלם יאבדו אבל אמר שלא יכלה אותם במלחמה ביום אחד ולא שיגרשם מן הארץ בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה והוסיף עוד להבטיח שלא יהיו אלה הנשארים רובם אבל השם יהומם מהומה גדולה ורובם יאבדו ביד ישראל וכן אמר (דברים ט׳:ג׳) הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר שיאבדו רובם במהרה לא שיכלו עד אשר תפרה ונחלת את הארץ:

אמר הגאון כי פן תרבה עליך סי' לזמן שינצחום ואין צורך וכבר פירשתיו:

[הגוים האל מפניך חוץ ממראית פניך].

לא תוכל כלתם מהר יכול אתה אלא אין תקנתך לכלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה.

ונשל וגו׳. תהי׳ השגחתו להעתיקם ממקום למקום כדי להחליש כחם. אבל לא תוכל כלותם וגו׳ והוא משום פן תרבה וגו׳. וא״כ זה ג״כ בהשגחה לטובה. ולא מצד מיעוט היכולת להורישם עד כלה:

ונשל, הנה מצאנו במלחמת יהושע שתחילה התקבצו מלכים רבים ויועדו להלחם עם יהושע ויהושע הכה אותם ואת מלכיהם, ובכ"ז מצאנו שאח"כ ארכה המלחמה ימים רבים ולא לכדם בפעם אחד, וזה היה בהשגחת ה' שאמר בפ' משפטים מעט מעט אגרשנו מפניך לא תוכל כלותם מהר פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, אולם אם היה כל המלחמה מעט מעט היו מתקבצים בכל עת והיו לו מלחמות כבדות ולכן סבב ה' שבתחלה התקבצו כלם יחד וה' הממם במהומה כמ"ש (יהושע יו"ד) ויהומם ה' לפני ב"י והכה אותם ואת מלכיהם, ומאז נפל עליהם פחד ולא התקבצו עוד וכבשם אח"כ מעט מעט לבל תרבה עליהם חית השדה וז"ש ונשל ה' אלהיך את הגוים מעט מעט, אבל בל תאמר שהלא באופן זה יתקבצו תמיד ויהיה לכם מלחמה כבדה בתמידות, עז"א:

י לעיל בפרשה משפטים פירשתי למה לא פירש רש"י לעיל טעם זה: