דברים ה, ג

לא את אבתינו. בלבד כרת ה' וגו' כי אתנו:

לָא עִם אֲבְהָתָנָא גְזַר יְיָ יָת קְיָמָא הָדָא אֶלָהֵן עִמָנָא אֲנַחְנָא אִלֵין הָכָא יוֹמָא דֵין כֻּלָנָא קַיָמִין

לָא עִם אַבְהָתָנָא גְזַר יְיָ יַת קְיָימָא הָדֵין אֱלָהֵן עִמָנָא אֲנַחְנָא אִלֵין הָכָא יוֹמָא דֵין כּוּלָנָא חַיִּין וְקַיָּימִין

לא את אבותינו. לבדם:

כי אתנו אנחנו. והטעם כי גם אתנו כמו לא יקרא שמך עוד יעקב. או טעמו לא כרת עם אבותינו שהיו במצרים רק אתנו כרת הברית כי רבים יש במחנ' ששמעו הברית מפי השם על כן אמר אנחנו אלה שהם פה והם חיים והעד על יושר זה הפירוש שאמר עמכם וביניכם:

היום כלנו חיים. לפיכך אתם כורתי הברית הנכנסים לארץ סדרו את עניניכם באופן שהדורות הבאים שלא היו בעת הברית הזאת יקיימו מה שאתם מקבלים עליכם:

כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו. עמנו כרת הברית הזאת, ועוד שיש מהם שהם חיים, ועל זה אמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, עם החיים שנשארו ממתן תורה ידבר, ולהם אמר אנכי עומד בין ה' וביניכם.

לא את אבתינו לבדם כרת, את הברית, כי אתנו אנחנו דוגמא לא יקרא שמך עוד (יעקב) לבד כי אם ישראל עמו. כדאיתא במדרש תלים גבי מפי עוללים ויונקים יסדת עוז שאפילו העוברים במעי אמן קבלו את התורה וערבו את אביהן שיקבלו את התורה ונעשה כריסן של אמן שהיו עוברות מאירה כזכוכית והיו נראים ורואים פני שכינה וכשהקב״ה אומר אנכי ה׳ הן עונים אחריו הן. לא יהיה לך והם עונים אחריו לאו. וכן על כל הן הן ועל כל לאו לאו.

כי אתנו אנחנו אע״פ שיש עכשיו בנו כמה בני אדם שנולדו אחר מכן ולא היו במעמד אותו הברית מ״מ חלה עליהם הברית הכתוב כדכתיב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלישים ועל רבעים ועושה חסד לאלפים וגו'. דוגמא זו כתיב בפרשת נצבים ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת.

לא את אבותיכם. בלבד כרת, כי אם אותנו כי אף אותנו:

לא את אבתינו כרת וגו׳. רש״י פרש בלבד, וקשה אם לזה נתכון הכתוב לא היה צריך לומר, שכבר אמר ״כרת עמנו״. ולפי מה שפרשתי בפסוק ״ה׳ אלהינו״ וגו׳ שחוזר לברית שלא ישרה שכינתו על האמות (שמות לד:י) יתבאר על זה הדרך, לא את אבותינו כרת הברית כל עקר, שלא מצינו שנשבע להאבות שלא ישרה שכינתו על אמה אחרת. וכפי זה לא הספיק במאמר ״כרת עמנו״ שיכול להתפרש גם עמהם ואינו לשלל האבות, לזה חזר לומר ״לא את אבותינו״, והכונה בזה שזכו ישראל דברים שלא הבטחו בהם האבות.

כלנו חיים. קשה, והלא כל אותן שכרת ה׳ עמהם הברית אינם חיים, שמתו במדבר? גם לא כל אותם שעמהם היה מדבר היו אז, שהרי נולדו כמה וכמה בל״ח שנה שנתעכבו במדבר. ויש לישב שאמר על החלק, אלא שהדבר דחוק. עוד, מה בא ללמדנו בתיבת כלנו חיים? אין בה חדוש.

ואולי יש לומר שנתכון לומר שכלם נשארו חיים, הגם שדבר ה׳ עמהם פנים בפנים וגו׳ מתוך האש ולא מת אחד מהם, והוא מה שאמרו לבסוף ״מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי״, וכפי זה מאמר ״כלנו חיים״ נמשך עם מה שלאחריו ולא עם מה שלפניו.

לא את אבותינו וגו׳. בשביל שאמר כרת עמנו. והיה המשמעות משום שגם המה רובם היו באותו מעמד אלא שהיו אז בכלל הטף היינו לפני עשרים שנה. אבל מכ״מ היו שמה וא״כ לא כרת הברית אלא עם אותו הדור ולא עם הבאים אחריו מש״ה פירש משה דמה שאני אומר עמנו אין הכונה בפועל וגלוי לעין היה עמנו דודאי לא היה הדבור עמנו אלא את אבותינו ורק מכ״מ אני אומר עמנו משום שלא את אבתינו כרת וגו׳ כלנו חיים. הברית שעם אבותינו היה לדור דור שהוא בחיים והרי גם כעת היה ודאי הרבה שנולדו אחר מ״ת. וגם אתנו כולנו שאפילו נולדו אח״כ היה הברית וממילא מובן שכמו כן לדור שיבא אחרינו עד סוף כל הדורות דמכ״מ נפשנו היה באותו מעמד וכמו שפי׳ משה להלן כ״ט י״ד לענין ברית השנית בערבות מואב:

לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי הם מתו כלם במדבר ובמתים חפשי מן המצות וע"כ שלא כרת ברית עם האישים הפרטים שחיו אז רק עם כלל האומה עד דור דורים שהכלל יחיה לעולם, ועז"א כי אתנו אנחנו אלה פה היום באשר כלנו חיים וכמ"ש העקדה והרי"א להמשיל זה לבונה גלגל הרחים על אמת המים שאין ספק שלא כוון בבנינו אל אותם המים שעוברים עתה רק על המים בכללם שעוברים תמיד, וכן היה הברית עם כל הדורות העתידים:

ת ר"ל בהפסוק משמע דוקא לנו נתנו עשרת הדברות ולא לאבותינו שמתו לפנינו והא הרבה שהיו קיימין בשעת מתן תורה בשנה שניה כשיצאו ממצרים ואף עמהם נכרתה הברית הזאת והשתא לא קיימין לכן פירש לא את אבותינו בלבד כרת ה' וגו' אלא אף לנו: