דברים ה, כה

וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ יָת קָל פִּתְגָמֵיכוֹן בְּמַלָלוּתְכוֹן עִמִי וַאֲמַר יְיָ לִי שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת קָל פִּתְגָמֵי עַמָא הָדֵין דִי מַלִילוּ עִמָךְ אַתְקִינוּ כָּל דִי מַלִילוּ

וּשְׁמַע קֳדָם יְיָ יַת קַל פִּתְגָמֵיכוֹן בְּמַלָּלוּתְכוֹן עִמִּי וַאֲמַר יְיָ לִי שְׁמִיעַ קֳדָמַי יַת קַל פִּתְגָמֵי עַמָא הָדֵין דְּמַלִילוּ עִמָךְ אוֹטִיבוּ כָּל מַה דִּי מַלִּילוּ

היטיבו. פעל עבר מהשניים הנראים:

היטיבו [כל] אשר דברו. כי אי אפשר לכולם שיהיו נקיים וטהורים לדבר עמהם תדיר:

היטיבו כל אשר דברו. פרוש, שקבלו על עצמם לעשות דברי הנביא ולהצדיקו, ועל זה גמר אומר ״מי יתן והיה״ וגו׳. ואמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה ה.) ששגג משה שלא אמר לו ״תן אתה״, שאלו היה אומר כן לא היו מהרהרין אחר משה, לא בשלוח מרגלים ולא במחלוקת קרח.

את קול דבריכם. לעיל א׳ מ״ה ביארנו שהדברים שאינם באים בחין ערך סדור תפלה רק ממצוקות הלב מיקרי קול משא״כ הבא בסדור תפלה מיקרי דבור וא״כ היה ראוי לכתוב את דבריכם שהרי באו בסדור תפלה ובקשה. אכן באשר היה מקום לחשוד שבאים בעלילה איך להנתק ממורא שמים מש״ה סדרו בקשה זו. אך הקדוש ברוך היא יודע ומבין יצרי לב. הוא ידע שלא משום עלילה אלא באמת דברו מאימת מות שנפל עליהם מש״ה אמר ששמע את קול דבריהם:

היטיבו כל אשר דברו. בין בבקשתם על דברות התורה שבכתב ושבע״פ בין בבקשתם בדברות שבאו לשעה. מש״ה כתיב כאן כל אשר דברו. ובפ׳ שופטים דמיירי רק בדבור לשעה כתיב היטיבו אשר דברו:

וישמע ה' את קול דבריכם, ר"ל ששמע וקבל את דבריכם כמ"ש היטיבו כל אשר דברו, ר"ל כי ה' ברא את האדם שיהיה לו יצה"ר המסיתו לחטא ושיהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, כדי שיוכל לתת לו גמול ושכר טוב אם יבחר בטוב, משא"כ כל הנבראים חוץ מן האדם אין להם בחירה וא"כ אין מגיע להם שכר ועונש כיון שהם מוכרחים במעשיהם, וזה תכלית הבריאה שימצא אדם שהוא חפשי במעשיו לטוב ולרע וכשבוחר בטוב מצד בחירתו מגיע לו שכר ולתכלית זה ברא את כל, כדי שיוכל להטיב לשומרי מצותיו, ובעת שעמדו ישראל במעמד הנבחר נעשו כמלאכי השרת והתפשטו מן חומרם וגבר הרוחני על הגשמי, וכמ"ש חז"ל שאז פקע יצה"ר מלבם, ואם היו נשארים במעמד הזה להיות כמלאכי השרת היו מוכרחים במעשיהם על הטוב ולא היה נשלם חפץ ה' שימצא אדם שי"ל יצה"ר ובחירה ושמגיע לו שכר על מעשיו, וע"כ כשבקשו שיחזרו להיות כבראשונה בני אדם מעוטפים בחומר ובעלי יצה"ר ובחירה הוטב זה בעיני ה' כי לתכלית זה ברא את האדם, ועז"א: