דברים ה, כג

אֲרֵי מָן כָּל בִּשְׂרָא דִי שְׁמַע קָל מֵימְרָא דַיְיָ קַיָמָא מְמַלֵל מִגוֹ אֶשָׁתָא כְּוָתָנָא וְאִתְקַיָם

אֲרוּם הֵי דֵין כָּל בַּר בִּישְרָא דְשָׁמַע קַל מֵימְרָא דֶאֱלָהָא קַיֵּים מְמַלֵּיל מִגּוֹ אֵישָׁתָא כְּוָותָנָא וְאִתְקַיֵּים

אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש אמר ר"א (אבן עזרא על דברים ה׳:כ״ג) כי טעם חיים להבדיל בין אלהים ובין הצבא כי לא יתנועע הוא מעצמו ויתכן לפרש שהזכיר כן לומר שהשומע קול אלהים שעמו מקור החיים תדבק נפשו ביסודה ולא תחיה עוד חיי בשרים ויהושע אמר (יהושע ג י יא) בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם הנה ארון הברית אדון כל הארץ אם כן וישבע בחי העולם (דניאל יב ז) שבועה בשמו הגדול:

קול אלהים חיים. לשון רבים כאשר פירשתי:

וטעם חיים. על דעתי להפריש בין אלהים ובין הצבא כי לא יתנועע הוא מעצמו:

כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים, שהוא מקור החיים, ולכך הוסיף לשון חיים, שאם לא כן הייתי מבין אלהים מלאכים.

והחכם ר' אברהם כתב, הוסיף חיים להפריד בין ה' ובין הצבא.

כי מי כל בשר וגו׳ כמנו ויחי. ביארו דבריהם שנראין סותרות זא״ז שהרי אמרו שיודעים אשר ידבר אלהים את האדם וחי וא״כ למה אמרו ועתה למה נמות. מש״ה ביארו מי כל בשר שהולך אחר חיי בשרים כמונו שאינו מפשיט את גופו בפרישות. וכן פי׳ הגר״א ז״ל. וע׳ מש״כ בס׳ במדבר כ״ז ט״ז ובס׳ בראשית ו׳ ג׳. והנה כבר ביארנו לעיל ד׳ ל״ו דבאמת לא היו יכולים לסבול זה המעמד אם לא שהיה במרוק מפחד הקול שהיה לפני הדברות. אבל זה ג״כ אינו אלא בפעם ראשונה דבפעם שניה אין הפחד גדול כ״כ ואין ממרק הגוף וזהו שאמרו כי מי כמנו שהננו בעלי בשר יכול לשמוע ולהיות בחיים. ע״כ אם יוספים אנחנו וגו׳ ומתנו:

כי, ר"ל בדרך הטבע אם לא יהיה עפ"י נס א"א שנחיה כי מי כל בשר, פי' מהרי"א מי כל בשר כמוני אשר שמע ויחי, ר"ל אחר שאנחנו מלובשים בבשר וא"א שתפרד נפשנו בעת החזון כי אין אנו מוכנים לנבואה איך אפשר שנחיה עפ"י הטבע, ונסים הלא לא יעשה שלא לצורך: