דברים ד, מו

בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא בְּחֵילָתָא לָקֳבֵל בֵּית פְּעוֹר בְּאַרְעָא דְסִיחֹן מַלְכָּא דֶאֱמֹרָאָה דִי יָתֵב בְּחֶשְׁבּוֹן דִי מְחָא מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִפָּקְהוֹן מִמִצְרָיִם

וּתְנָנוּן משֶׁה בְּעִבְרָא דְיוֹרְדְּנָא בְּחֵילְתָא לְקָבֵיל בֵּית פְּעוֹר בְּאַרַע סִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאֵי דְיָתֵיב בְּחוּשְׁבְּנָא דִמְחָא משֶׁה וּבְנֵי יִשְרָאֵל בְּמִפַּקְהוֹן מִמִּצְרָיִם

בעבר הירדן בגיא. הוא הר העברים קודם נסעם אל ערבות מואב אע״פ שהר העברים הוא בארץ מואב:

[בעבר הירדן בגיא מול בית פעור כלומר דברים אלו שדבר משה בעבר הירדן כבר דבר אליהם גם בגיא מול בית פעור בארץ סיחון וגו'].

אשר הכה משה וגו׳ בצאתם ממצרים. קשה, והלא בשנת הארבעים הכה משה ארץ סיחון? ואולי שנתכון לומר כי מעת יציאתם ממצרים היה מוכן לפניהם להכותו, שאם לא היה מעשה המרגלים היו מכים אותו בשנה שניה לצאתם מארץ מצרים:

עוד נתכון לומר כי מעת שיצאו ישראל ממצרים, אימות מות נפלו עליו מהם, והיה מכה ועומד, על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פ) שמסרת בידם וכו׳, ולזה סמך מאמר בצאתם למאמר ההכאה, ואחר כך אמר ״ויירשו את ארצו״ להעירך כדברינו.

בעבר הירדן בגיא מול בית פעור וגו׳. לפי שטח הפ׳ כ״ז מיותר ואינו נוגע לדרוש. אבל מתחלה יש להבין למאי בחר משה לעמוד במקום המסוכן הזה מול בית פעור שמושך את ישראל אחריו כדתניא בספרי פ׳ בלק. ע״ז ביאר המקרא כי כל הארץ נתחלקה לב״ג וב״ר והוא טעם מבואר ברבה פ׳ חקת דמש״ה ניתנה תורה במדבר ולא בא״י כדי שלא יאמר אותו שבט שהתורה תנתן בחלקו שהתורה מיוחדת להם מש״ה ניתן במדבר מקום הפקר ומאותו טעם בחר משה ללמד לישראל תורת העיון והחידוש בזה המקום דוקא משום שזה המקום הי׳ אסור לירש ולשבת שם משום שהי׳ ממשיך לפעור מש״ה לא נתחלק עדיין עד שמת משה ונקבר שם כמש״כ בפ׳ ברכה עה״פ ולגד אמר. מעתה מספר הכתוב כח התורה שכ״ז שהיו עסוקים בעיונה ש״ת היו בטוחים מאותו המנוול וכדאי׳ בקדושין ד״ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ״ד. וע״כ נקראת התורה משמרת כמש״כ בס׳ בראשית כ״ו ה׳ באורך: