דברים לב, טז

יקנאהו. הבעירו חמתו וקנאתו:

בתועבת. במעשים תעובים, כגון משכב זכור (ויקרא יח, כב) וכשפים (ויקרא יח, יב), שנאמר בהם תועבה:

אַקְנִיאוּ קֳדָמוֹהִי בְּפָלְחַן טַעֲוָן בְּתוֹעֶבְתָּא אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹהי

קָנוֹן יָתֵיהּ בְּפוּלְחָנָא נוּכְרַיָא בְּמַרְחַקַתְהוֹן אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹי

אַקְנוּן קֳדָמוֹי בְּטַעֲוַותְהוֹן בְּמֶרְחַקְהוֹן אַכְעִיסוּ יָתֵיהּ:

בתועבת יכעיסהו הבעירו חמתו בתועבות ומעשים מכוערים כגון משכב זכר וכשפים שיש בהם תועבה לשון רש"י (רש"י על דברים ל״ב:ט״ז) וכן איתא בספרי (האזינו שיח) אבל אין בשירה תוכחת אלא על ע"ז בלבד וטעם בזרים נמשך אל אלוה עשהו יקניאוהו באלהים זרים כלשון אלהים אחרים וטעם בתועבות השדים לשרוף את בניהם באש לאלהים אחרים שכל זה מתועב לפניו כמו שנאמר (דברים י״ב:ל״א) כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם וכתיב (ירמיהו לב לה) אשר לא צויתים (ולא דברתי) ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת:

יקנאהו. במחשבתם כמו לא יבצר מהם:

בזרים. באלהים זרים:

בתועבות. הם אלילים:

בתועבות יכעיסוהו. לגרום לשכינה שתסתלק מישראל:

בתועבות יכעיסוהו. בגזל ועריות שנא' בהם כי את התועבות האל עשו:

יקניאוהו בזרים. יקניאו אותו אלוה שהוא אל קנא באלהים זרים, ויכעיסוהו לאותו צור במעשה האלילים.

יקניאוהו בזרים. במי שזר אצלם. כמו שמפר' שאלהים לא ידעום:

בתועבות יכעיסוהו. שהיו עושין תועבות גדולות. כדכתי' ביחזקאל עוד תשוב תראה תועבות גדולות. כגון גזל ועריות שנ' בהן כי את כל התועבות האל:

יקנאוהו בזרים. מתחלה בתורת זנות במקרה להיפך מדת משה וישראל ולבסוף בתועבות יכעיסוהו. בזדון עשו תועבה כדי להכעיס השכינה כמש״כ לעיל ל״א ט״ז. והוא להיפך מדעת ד״א:

[טז] יקנאהו כי כעס ה' עליהם בעובדים זרים בשתים א) על עזיבתם אלוף נעוריהם לעבוד זרים. ב) על המעשים המכוערים בעצמם. עז"א בתועבת יכעיסהו:

פ פירוש שכל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר: