דברים כד, ג

ושנאה האיש האחרון. הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה, ואם לאו קוברתו, שנאמר או כי ימות:

וְיִסְנִנַהּ גַבְרָא בַתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לַהּ גֵטּ פִטּוּרִין וְיִתֵּן בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַהּ מִבֵּיתֵהּ אוֹ אֲרֵי יְמוּת גַבְרָא בַתְרָאָה דְנָסְבַהּ לֵה לְאִנְתּוּ

וְאַכְרִיזוּ עֲלָהּ מִן שְׁמַיָא דְיַסְנִינָהּ גַּבְרָא בַּתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לָהּ סֵפֶר תִּירוּכִין וְיִתֵּן בִּרְשׁוּתָהּ וִיטַיֵּיל לָהּ מִבַּיְיתֵיהּ אוֹ אַכְרִיזוּ עֲלוֹי וְיֵמוּת גַּבְרָא בַּתְרָאָה דְנַסְבָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ

כריתות. משנכרת' בעילת' לעולם:

או כי ימות האיש האחרון ולא אמר השני לומר שהוא אחרון שאם נשאת לשני ומת לא תנשא עוד דבתרי זימני הוי חזקה:

[ושלחה מביתו לשון שלוח].

ושנאה. רש״י פי׳ בשורה היא. ולפי הפשט הוא בתורת מצוה כיון שיש עליה דברים מכוערים. והוא לא נשאה עדיין:

וכתב לה וגו׳. אפילו מן האירוסין צריכה הכנה זו כמש״כ לעיל:

ושלחה מביתו. דאחר שהיא בביתו ניכר דגייסי אהדדי. ומש״ה אפילו מן האירוסין אסורה לדור עמו כמבואר בשו״ע אה״ע סי׳ קי״ט ס״י:

אשר לקחה לו לאשה. כ״ז מיותר וללמדנו דוקא לקחה בקדושין. אבל בשידוכין אע״ג דכבר נתנה דעתה על אחר. מכ״מ רשאי הראשון להחזירה:

[קלז] כי יקח איש אשה חדשה ע' רש"י ע"פ הספרי והגמ':

נקי יהיה לביתו הפשטנים יפרשו שיהיה נקי ממס כדי שישמח אבל הי"ל לומר בביתו ולא לביתו, והנכון כדברי רז"ל שהוא דבר בפ"ע. וזה כי כבר נאמר (דברים כ ה) מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו ילך וישוב לביתו. אבל אינו נקי לגמרי רק הוא מספיק מים ומזון, אבל אם חנכו הוא נקי מכל דבר, ומדהי"ל לכתוב נקי הוא לביתו וכתיב יהיה מרבה אף שנטע כרם וחללו גם הוא נקי:

צ דאל"כ אם שנאה האיש האחרון מבע"ל: