דברים כג, א

לא יקח. אין לו בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה:

ולא יגלה כנף אביו. שומרת יבם של אביו הראויה לאביו והרי כבר הזהר עליה משום (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה (פסוק ג) לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחיבי כריתות וקל וחמר מחיבי מיתות בית דין, שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת:

לָא יִסַב גְבַר יָת אִתַּת אֲבוּהִי וְלָא יְגַלֵי כַּנְפָא דַאֲבוּהִי

לָא יִסַּב גְּבַר יַת אִתְּתָא דְּאָנִיס אוֹ דְשַׁרְגִיג אָבוֹי וְכָל דְּכֵן אִתַּת אָבוֹי וְלָא יְגַלֵי כַנְפָא דְגַלֵּי אָבוֹי

לא יקח איש את אשת אביו. האנוסה על כן נסמכה זאת הפרשה:

לא יקח איש את אשת אביו - הוכפל כאן לומר שהנולד ממנה הרי הוא, בלא יבא ממזר.

לא יקח איש את אשת אביו. באנוסת אביו הכתוב מדבר, ולכך סמך פסוק זה לאנוסה.

ולא יגלה כנף אביו. בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר.

לא יקח איש את אשת אביו לא מיירי הכא באיסור אשת אב ולא בא ללמדנו שיש ממזר מחייבי כרת כגון מאשת אב וה״ה לשאר עריות שיש בהן כרת אלא קמייתא שבפרשת עריות שיש בהן כרת דספר ויקרא נקט. ובאנוסת אביו קמיירי מדסמיך ליה ונתן האיש השוכב וגו', לפיכך נסמכה כאן.

ולא יגלה כנף אביו הוא כנף שראה אביו דוגמת ופרשת כנפיך על אמתך.

ולא יגלה כנף אביו. דאשה שנשאת בחופה מיקרי פרישת בגדו עליה כלשון הכתוב בבגדו בה. ופי׳ במס׳ קדושין שפירש טליתו עליה. משום שמנהגם היה להתכסות בחופה בבגד החתן והכלה. אבל בלי חופה מיקרי כנף שאינו פרישת כל הבגד אלא כנף בעלמא והיינו שאמרה רות לבועז ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה. והביאור שם שרצתה שישאנה ואע״ג שאין זה כבודו שישא אותה בחופה כאשה. מ״מ בתורת גאולה כמו יבום יקחנה שאין בה נשואין ממש מש״ה מיקרי פרישת כנף. וכן כאן פי׳ כנף אביו או באנוסת אביו או בשומרת יבם של אביו. שאינה אצלו אלא בכנף ופליגי בזה תנאי כידוע:

[קי] לא יקח איש כבר בא ע"ז אזהרה בפ' אחרי ועונש בפ' קדושים וכאן לא נשנה רק להשמיענו שאין בה ליקוחין, שאין הקדושין תופסין בה, ואם קדשה אינה צריכה ממנו גט והולד ממזר:

את אשת אביו לא תקרא אשת האב כ"א ע"י קדושין. ומזה נלמוד שאם היא איננה אשת האב רק אנוסת האב מותר לנושאה וז"ש בספרי מכאן אמרו כו' שלא יעלה על הדעת שכמו שהאונס והמפתה על הנשואה חייב כן הנושא על האנוסה יהיה חייב. ור"י אוסר דדריש ולא יגלה כנף אביו שהוא מיותר לרבות אנוסת אביו שהוא כנף שראה או שגלה אביו, ולחכמים לא נראה להם דרש ר"י מפני שנראה להם לפרש שהכנף עצמו של אביו ולדברי ר"י פירושו כנף שראה אביו, ולכן דרשוהו על שומרת יבם כמובא ברש"י, כי במה שבא עליה מגלה ומסיר כנף האב, כי האשה אשר היא לגמרי ברשות הבעל יכונה שפרוש בגדו עליה (כדאיתא בקדושין (דף י"ח ע"ב) בבגדו בה (שמות כ״א:ח׳) כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה), ואשר רק זקוקה לו כשומרת יבם, יכונה שרק כנף בגדו עליה עד שתנשא לו: ומליצה כזאת מצינו ברית (ג' י') שאמרה ופרשת כנפך על אמתך, ר"ל כנף בגדך שעלי עתה תפרשהו ע"י הנשואין כי גואל אתה וכנפך עלי וחסר רק הפרישה:

ז רצ"ל הל"ל לא יגלה כדכתיב בסיפא לא יגלה ומתרץ דקיח' משמע אין לו בה קידושין ר"ל קידושי כסף דילפינן קיח' קיח' משדה עפרון ור"ל לאחר מיתת אביו דאל"כ תיפוק לי' דהיא אשת איש:

ח ר"ל ל"ל עוד ולא יגלה כנף אביו אלא לרבות שומרת יבם כו':

ט וא"ת והא שלשה לאוין הן דהא איכא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר וי"ל דשני לאוין הללו אף לאחר מיתת אביו הם אבל לאו דלא תהיה אשת המת לאיש זר דוקא מחיים:

י ר"ל וגם בשביל זה נכתב ולא יגלה כנף אביו כדי שיסמוך לה לא יבא וגו' ואם תאמר והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכה וי"ל כיון דלאו בני בני' נינהו ולא שייך בהו ממזר לא חשיב הפסק:

כ ר"ל שחל תקשי ליה והא אין עונשין מן הדין ל"פ שאין בעריות כו' והואיל ואיכא ביה כרת אם כן בלאו ק"ו נמי ממזר הוא כיון שהוא מחייבי כריתות ושומרת יבם של אביו ככרת שהיא דודתו: