דברים כב, כ

ואם אמת היה הדבר. בעדים והתראה שזנתה לאחר ארוסין:

וְאִם קֻשְׁטָא הֲוָה פִּתְגָמָא הָדֵין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְתוּלִין לְעוּלֶמְתָּא

וְאִין קְשׁוֹט הֲוָה פִּתְגָמָא הָדֵין לָא אִישְׁתַּכָּחוּ סְהִידַווֹן לְעוּלֵמְתָּא

וְאִין קוּשְׁטָא הֲוָה פִּתְגָּמָא הָדֵין לָא אַשְׁכָּחוּ סַהֲדִין לְטַלְיָתָא:

ואם אמת היה וגו׳. הרי ב״ד מחויבים לחקור אם היא מותרת לבעלה. וגם הרי רגלים לדבר שזינתה ומביאים העדים. וכאשר מתברר כי כן שזינתה. אז והוציאו וגו׳. נמצא לפי הפשט מבואר לפי עומק הדין במה שדקדק הכתוב ואקרב אליה:

[צח] ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה, כבר בארתי (בסי' פח) ששטת הספרי כרבנן שאף שלא בעל ואף שהוציא שם רע שזנתה שלא כדרכה נוהג דין מוציא שם רע, ולפ"ז מ"ש לא נמצאו בתולים לנערה פי' כשרי בתולים שאין עדים להזים עדי הבעל, דאין לומר שפי' כפשוטו שלא נמצאו בתולים דוקא דהיינו שזנתה כדרכה דהא אמר ואם אמת היה הדבר הזה דהיינו השם רע הנז' והשם רע הוא אף בשלא כדרכה כמו שלמד (שם) ממ"ש והוציא עליה שם רע:

ת דאל"כ למה נסקלה אפי' אם אמת הוא שזינתה דלמא זינתה קודם אירוסין ואפי' אם זינת' לאחר אירוסין דלמא בלא עדים והתראה זינתה ל"פ בעדים וכו':