דברים כב, יב

גדלים תעשה לך. אף מן הכלאים לכך סמכן הכתוב:

כְּרֻסְפְּדִין תַּעְבֶּד לָךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפֵי כְסוּתָךְ דִי תְכַסֵי בַהּ

בְּרַם לְאִצְטוֹלֵי כִיתָּן חוּטֵי צִיצְיַית מִן עֲמַר תְּהוֹן מַרְשַׁן לְמֶעֱבַד לְכוֹן עַל אַרְבַּע כַּנְפֵי גוּלְיַיתְכוֹן דְּתִתְעַטְפוּן בָּהּ בִּימָמָא

גְּדִילַן דְּצִיצִית תַּעַבְדוּן עַל אַרְבַּע צְנָפַת גּוֹלָתֵיכוֹן דְּיִתְכַסּוּן בָּהּ:

גדלים תעשה לך. אמרו המכחישים שהוא מצוה בפני עצמה בלילה כמו הציצית ביום על כן כתוב אשר תכסה והמעתיקי' העתיקו כי זאת מצות הציצית ביום ופירוש גדלים כמו בבנינה גדלים מעשה שרשרות. והמכחישים הוציאוה מגזרת גדולה ואנחנו מאמינים בדברי קדמונינו לבדם והזכיר זה הכתוב לבאר על ארבע כנפות ונסמך לשעטנז בעבור הציצית שהוא מותר:

גדלים - ציצית, צריך שיהא גָּדוּל וקלוע.

גדלים ב' הכא ואידך גדלים מעשה שרשרת וזה שאמרו ב"ה גדיל שנים דתרי גדלים כתיב ופתלהו מתוכו כדכתיב מעשה שרשרות כדרך שעושים שרשרות:

אשר תכסה בגימ' להביא בכסות סומא שהוא חייב:

אשר תכסה בה כי יקח רמז להא דאיתא בנדרים ר"א מגלה טפח ומכסה טפח בעת ביאה. ד"א אשר תכסה כי יקח רמז לת"ח שמאפיל בטליתו. ד"א רמז כי יקח אשר תכסה מלמד שמכסים לו על כל עונותיו:

גדלים תעשה לך. נקראו הציציות גדלים. וקבלו רז"ל כי מה שנסמכה פרשת ציצית לכלאים להורות שמצות ציצית דוחה אסור כלאים, ודרשינן סמוכין, שאם לא בא להתיר כלאים במצות ציצית למה הוצרך להזכיר כאן אסור כלאים ולהסמיכו למצות ציצית, והלא כבר הוא מוזכר בסדר קדושים. וסוד מצות ציצית כבר הזכרתיו במקומו בפרשת ויאמר. (במדבר טו) ולשון גדילים שהזכיר כאן במלבוש הציצית הוא רמז למה שכתוב (תהלים קד) ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, והבן זה, כי הלובש ציצית בל"ב חוטין הוא דוגמא, וזה מבואר.

על ארבע כנפות כסותך. ממה שכתוב בפרשת ציצית (שם) על כנפי בגדיהם, היה האדם מבין לחייב בציצית כל מה שנקרא בגד, כענין שכתוב (שמות כח) ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל, ואפילו אין לו אלא שתי כנפים או שלש בלבד, שהרי הוא אומר כנפי בגדיהם, אבל הכתוב הזה יגלה עתה שאין חיוב הציצית בכל בגד אלא אם כן יש לו ארבע כנפים, כענין הטליתות והסדינין וכיוצא בהן, וטלית בת שתים ושלש כנפים פטור מן הציצית שהרי כתוב ארבע, אבל בעלת חמש חייבת בציצית, שהרי יש בכלל מאתים מנה ויש בכלל חמש ארבע. וכן אמרו רז"ל על ארבע כנפות כסותך, ארבע ולא שלש, אתה אומר ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש, כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור, הא מה אני מקיים ארבע, ארבע ולא שלש, ומה ראית לרבות בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש, מרבה אני בעלת חמש שבכלל חמש ארבע ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע.

גדלים לשון קליעה נסמכה לשעטנז בשביל הציצית שמותר בו.

גדלים תעשה לך אהדריה בשביל ארבע כנפות לא בעלת שלש.

תעשה לך. האי לך מיותר ואתי לדרשה בסוכה ד״ט א׳:

אשר תכסה בה. לא כתיב אשר אתה מתכסה בה אלא אשר תכסה. ללמד דחובה להטיל ציצית לפני הלבישה ומכאן מבואר דאסור ללבוש טלית אם אי אפשר לו לעשות ציצית. וכבר ביארנו יפה בהע״ש שם:

[פג] גדילים תעשה לך, דריש סמוכין להתיר כלאים בציצית ועיין ביבמות (דף ד) וכל מאמר זה נמצא במכלתא פ' יתרו על פסוק זכור את יום השבת, ומ"ש ולא תסוב נחלה היא ראיה למה שפרשתי שם הכתובים האלה שהוא היתר לדורות, ובזה הוא בדמיון כל הנחשבים שאוסר ומתיר בדבר אחד:

[פד] גדילים אין גדיל פחות משלשה וידעינן דצריך ג' והנוסחא הכתובה ד' חוטין וד' חוטין מובא בתוס' ריש פ' התכלת בשם הספרי, ומ"ש ד"א גדילים תעשה נדפס להלן בטעות וזה שייך לפה והוא כנוסח הספרי פ' שלח שגרס כן, והגר"א הגיה למעלה וב"ש אומר שלשה של צמר ורביעית של תכלת, ומחק הגי' שבפנים:

[פה] גדילים תעשה. ולא מן העשוי, וכן בפ' ראה (ס' קצ"ד) לענין סוכה, וממ"ש על ארבע ממעט בעלת חמש, ועי' בארי' (ס' י) פלפולים הרבה בזה, ומ"ש שלא יתן על אמצע בגד יל"פ לענין טלית כפולה עי' בא"ח (ס' י' סעיף ו') ומ"ש כסותך פרט לסדין עמ"ש במ"ל (ס' י"ח סקי"ד) ומ"ש פרט למעפורת הארכתי בזה במאיר לארץ ס' י' ס"ק מ"ב: