דברים כ, ד

כי ה' אלהיכם וגו'. הם באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו, נפל ונפלו עמו:

ההלך עמכם. זה מחנה הארון:

אֲרֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן דִמְדַבַּר קֳדָמֵיכוֹן לַאֲגָחָא לְכוֹן קְרָב עִם בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לְמִפְרַק יָתְכוֹן

אֲרוּם יְיָ אֱלָהָכוֹן שְׁכִינְתֵּיהּ מַדְבָּרָא קֳדָמֵיכוֹן לְאַגָחָא מְטוּלְכוֹן עִם בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן לְמִפְרוֹק יַתְכוֹן

להושיע אתכם. כלומר שיציל אתכם לגמרי במלחמה ולא יפקד מכם איש כמו שאירע במלחמת מדין שכתוב שם (במדבר ל״א:מ״ט) ולא נפקד ממנו איש, שהרי מנהג העולם בשאר האומות אע"פ שמנצחין שיאבדו רבים מהם, אבל במלחמת מצוה הם ינצחו את הכל ואחד מהם לא ימות שם, ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש, ודרשו רז"ל זה יאיר בן מנשה ששקול כרובם של סנהדרין.

להלחם וגו׳ להושיע וגו׳. פרוש להלחם וגו׳ – לאבד אויביכם, ואמרו להושיע וגו׳ פרוש שלא ימות מבני ישראל אחד במלחמה, וזה הוא עיקר הנס שתהיה המלחמה כבדה באויביהם ולא יפקד אחד מבני ישראל. ואולי כי לזה נתכון במה שאמר בתחלת הכתוב ה׳ אלהיכם, הזכיר הרחמים והדין: רחמים להושיע ישראל, דין לאבד אויביהם. וזולת זה היה די באמרו ״כי אלהיכם הולך״.

ההולך עמכם. זה מחנה הארון והשגחתו בפרטות:

להלחם לכם וגו׳. להצליח בכלל המלחמה לנצח:

להושיע אתכם. כמש״כ הרמב״ן דאפי׳ המנצחים נדרשים לישועה לכל יחיד שלא יהרג ולצאת מן המלחמה בשלום:

[קג] כי ה' אלהיכם ההולך עמכם, ר"ל הלא כחם כח טבעיים, ולכם יש עזר מה' כמ"ש אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר, והלא אתם רואים שהוא ההולך עמכם במדבר וא"כ יהיה עמכם בין להלחם בשבילכם עם אויביכם, ובין להושיע אתכם מיתר רעות שיקרו בעת מלחמה במדבריות כמו נחשים ועקרבים ורוחות רעות:

ש דאין שייך על הקב"ה למימר ההולך עמכם דהא מלא כל העולם כבודו ל"פ זה מחנה וכו':