דברים יט, ה

ונדחה ידו. כשבא להפיל הגרזן על העץ, ותרגומו ותתמריג ידיה, לשון ונשמטה ידו להפיל מכת הגרזן על העץ כי שמטו הבקר, תרגם יונתן (שמואל ב' ו, ו) ארי מרגוהי תוריא:

ונשל הברזל מן העץ. יש מרבותינו אומרים נשמט הברזל מקתו, ויש מהם אומרים שישיל הברזל חתיכה מן העץ המתבקע, והיא נתזה והרגה:

וְדִי יֵעוֹל עִם חַבְרֵהּ בְּחֻרְשָׁא לְמִקַץ אָעִין וְתִתְמְרֵיג יְדֵהּ בְּפַרְזְלָא לְמִקַץ אָעָא וְיִשְׁתְּלֵף פַּרְזְלָא מִן אָעָא וְיַשְׁכַּח יָת חַבְרֵהּ וִימוּת הוּא יֵעִרוֹק לַחֲדָא מִן קִרְוַיָא הָאִלֵין וְיִתְקַיַם

וּמַאן דְּעָלֵיל עִם חַבְרֵיהּ בְּחֻרְשָׁא לְמִקְטַע קִיסִין וְתִדְחַף אִידֵיהּ בְּסִיקוֹרְיָא לְמִקְטַע קִיסָא וְיִשְׁמוֹט פַּרְזְלָא מִן קַתָּא וְיַשְׁכַּח יַת חַבְרֵיהּ וִימוּת הוּא יַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קִירְוַיָא מְזַמְנַיָיא הָאִלֵּין וְיֵיחֵי

וּדְיֵיעוּל עִם חַבְרֵיהּ בְּחוּרְשָׁא לְמִקְטוֹעַ קֵיסִין וְיִתְקוֹף בָּהּ בְּסִיקוֹרָא לְמִקְטַע קֵיסִין וְיַשְׁמֵיט פּוּרְזַל מִן קֵיסָא וִיעָרַע יַת חַבְרֵיהּ וִימוּת הוּא יַעֲרוֹק לַחֲדָא מִן קוּרְיָיתָא הָאִלֵּין וִיחֵי:

את רעהו. עם וכן רבים:

ונדחה. מבנין נפעל והקל נדחי ישראל יכנס:

בגרזן. ברזל שיכרתו בו העץ מגזרת נגזרתי:

ונשל הברזל. כמו ונסע מגזרת כי ישל זיתך רק זה נשל פעל עומד ונשל גוים רבים יוצא וכן קול גדול ולא יסף עם יסף ה' יגון על דעת מדקדק גדול כי על דעתי שניהם יוצאים:

ונשל הברזל - הוא הגרזן שקרוי ברזל, כדכתיב: אם קהה הברזל, שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ שהוא מבקע, כי זה ודאי שוגג הוא.

הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי עביד להו חיותא אין עושין להם כרכין גדולים שלא תהא רגלו של גואל הדם מצויה שם ולא כפרים קטנים שלא יקחנו בחזקה אלא עיירות בינוניות ואם תלמיד חכם הוא מגלין רבו עמו ואם רב הוא מגלין ישיבתו עמו דתורה חיותיה היא.

ואשר יבא את רעהו ביער וגו׳. ודבר זה בסכנת עצמו. שהיה הגרזן קרוב להרוג את החוצב עצמו. ע״כ ברור שהוא בשגגה וגולה:

[עז] ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים, בא לפרש מ"ש אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ותפס דוגמא שנלמד ממנו תנאים בזה, שיהיה כדוגמא שבא עם רעהו ביער ששם רשות גם לניזק לכנס ושבא לחטוב עצים שהוא ענין של רשות, וממעט מה שאין דומה לזה כמו חצר בעה"ב והאב המכה את בנו וכמ"ש במכות (דף ח):

[עח] ונדחה ידו בגרזן ונשל הברזל מן העץ, פי' רשב"ם ונשל הברזל הוא הגרזן שקרוי ברזל, כדכתיב אם קהה הברזל, שישליך הגרזן חתיכת בקעת מן העץ, לפי דעתו הוא פעל יוצא כמו ונשל גוים רבים מפניך, והראב"ע כתב ונשל כמו ונסע, מגזרת כי ישל זיתך, רק זה נשל פעל עומד ונשל גוים רבים יוצא, ובזה פליגי רבי ורבנן שרבי ס"ל כדעת הרשב"ם, וחכמים ס"ל כדעת הראב"ע שהוא פעל עומד, ויפלא מ"ש במכות (דף ז ע"ב) שרבי ס"ל יש אם למסורת ונישל כתיב ורבנן סברי יש אם למקרא, והלא ונשל יל"פ עומד גם יוצא גם לפי המקרא שהוא מבנין הקל, וצ"ל שזה מה שמסיק בגמ' שרבי ס"ל יש אם למקרא, רק מוכיח שהוא יוצא ממה דלא כתיב ונשל הברזל מעצו ועוד שמן העץ היינו מן העצים הנזכרים לחטוב עצים וז"ש נאמר עץ למעלה וכו', ומ"ש מן העץ המתבקע, פי' רש"י שנשל הגרזן חתיכת עץ מן העץ המתבקע, והרמב"ם שפסק כרבנן כתב (בפ"ו הט"ו) נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה, הנה פי' שבין לרבי בין לרבנן, הגרזן נפל על הנרצח, רק לרבנן פי' שנשמט הברזל מקתו, ולרבי פי' שהגרזן נסבך בעץ המתבקע ומשם נפל על הנרצח שזה הוי כח כחו, ולרבנן בזה אינו גולה, ולשטתו צודק יותר מ"ש לרבי ונישל קרינן שאין פי' כמו שפרש"י ונשל מבנין פיעל כדי שיהיה יוצא דגם ונשל בקל הוא יוצא, רק פי' ונשל מבנין נפעל, שנשלך הברזל היינו הגרזן מן העץ המתבקע, ולדעת הרמב"ם מ"ש ונדחה ידו בגרזן שנתכוין לקוץ את האילן ונפל על אדם אתיא ביץ לרבי בין לרבנן שלשניהם נפל הברזל על האדם על ידי שנדח יד החוטב שהיה כוונתו לכרות העץ ולא נעשית מלאכתו כראוי כי נפל הברזל מקתו לרבנן, או שנפל כלל הגרזן מן העץ המתבקע אל הארץ, אבל לפירש רש"י צ"ל שמ"ש ונפל על האדם והרגו אתיא כרבנן:

[עט] ומצא, פעל מצא בא לפעמים על דבר חדש, כמו או מצא אבדה, או מענין השגה והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו וזה אם דורש ומבקש הדבר, אבל פה שמדבר שבא לחטוב עצים לא לבקש האיש, פי' ומצא שהאיש נמצא שם מכבר, וז"ש במכות (דף ח) הכא מענינא דקרא:

[פ] הוא ינוס אל אחת הערים, פי' בכל עיר מהג' ערים ואינו בא לדייק האחדות שע"ז היל"ל אחת מהערים, והלמוד שלא יגלה מעיר לעיר הוא ממ"ש בפ' מסעי כי בעיר מקלטו ישב כמ"ש בספרי (שם סי' כג) ומ"ש כאן שלא יהיה גולה מעיר לעיר ר"ל שלא יצטרך לנוד מעיר לעיר עד יגיע אל עיר מקלט ובתוך כך ישיגהו גואל הדם לכן אנכי מצוך שלש ערים תבדיל: