דברים יט, ג

תכין לך הדרך. מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים:

ושלשת את גבול ארצך. שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט, כשעור מהלך שיש ממנה עד השניה וכן משניה, לשלישית. וכן מן השלישית, עד הגבול השני של ארץ ישראל:

תְּתַקֵן לָךְ אָרְחָא וּתְתַלַת יָת תְּחוּם אַרְעָךְ דִי יַחְסְנִנָךְ יְיָ אֱלָהָךְ וִיהֵי לְמֵעִירוֹק תַּמָן כָּל קָטוֹלָא

תְּכַוְונוּן לְכוֹן אָרְחָא וּתְתַלְתוּן יַת תְּחוּם אַרְעֲכוֹן דִּיחַסְנְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן וִיהֵי לְמַעֲרוֹק לְתַמָּן כָּל קָטוֹלָא

תכין לך הדרך. להיות הערים במקום שיהא דרכו מוכנת ומיושבת:

ושלשת. תחלק הארץ לשלש או תשים בשלישית הארץ:

ושלשת את גבול ארצך. ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ומסיק בפרק שני דמכות ושלשת שיהו משולשות מאה פרסה מדרום לחברון ומאה מחברון לשכם ומאה משכם לקדש ומאה מקדש לצפון ופריך מאי שנא מהאי גיסא דמרחקי ומאי שנא מהאי גיסא דמקרבי פי' שהרי אותם שדרים ברוח דרומי וברוח צפוני היו רחוקים מערי מקלט מאה פרסה ואותם הדרים בין חברון לשכם ובין שכם לקדש היו קרובים מערי מקלט ומשני אמר אביי משום דבשכם נפישי רוצחים דכתיב שם ירצחו שכמה מאי חבר כהנים אר"א שהיו מתחברין להרוג נפשות ככהנים שמתחברין ליטול תרומה בבית הגרנות ומשום דשכיחי רוצחים היתה קרובה לעיירות שבינה לבין חברון ובינה לבין קדש כדי שיבאו ההורגים בשוגג מעיירות הסמוכות להו למקלט ויהרגו הורגי מזיד שבתוכה ואי קשיא א"כ דבארץ ישראל שכיחי רוצחי' הדרא קושיא לדוכתא אמאי בעבר הירדן תלת כו' וצ"ל דבגלעד מיהא שכיחא טפי מדקרי לה עקובה מדם:

ושלשת ב' במס' ושלשת את גבול ארצך ושלשת תרד מאד רמז למה שאמרו דרך ירידה גולה דרך עלייה אינו גולה וזהו תרד שהרגו דרך ירידה אז ושלשת שילך אל ערי מקלט:

ושלשת את גבול ארצך. כדי שיהיו שש עם השלש שבעבר הירדן כנגד ששה קצוות, והנה הארץ העליונה תחלת שלשה הגבולים, משם יעלה וישוב הרמתה, וזהו שאמר והיה לנוס שמה כל רוצח, כי אותיות ההויה פתוחות ומזומנות לנוס שמה כל רוצח, ושם ימצא בית מנוס אחר התשובה ובקשת רחמים, כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

תכין לך הדרך שיהיה הדרך גדול וכבוש ומכוון שלא יטעה מלילך אל המקלט רבי אבין בשם רבי יעקב אומר על כל מיזל ומיזל היה עומד בורגן ועל כל בורגן ובורגן צלם והיתה ידו של צלם עקומה והיתה מראה להיכן עיר המקלט והיינו על כן יורה חטאים בדרך.

ושלשת את גבול ארצך כיצד ארץ ישראל היתה ארבע מאות פרסה. מדרום לחברון מאה פרסה ומחברון לשכם מאה פרסה ומשכם לקדש מאה פרסה ומקדש לצפון מאה פרסה נמצא ערי מקלט שבשני הקצוות לצפון ולדרום רחוקות הם מן האמצעיות הרבה והיינו תלמודא מאי שני מהאי גיסי דמירחקי ובאמצעי דמקרבי ומשני דבשכם נמי שכיחי רוצחים דכתיב חבר כהנים דרך ירצחו שכמה.

כל רצח בין מזיד בין שוגג כמו שפי׳ למעלה בפרשת מסעי.

ושלשת את גבול ארצך. א"י ת' פרסה על ת' פרסה ומסיק פ"ב דמכות ושלשת שיהיו משולשות ק' פרסה מדרום לחברון וק' פרסה מחברון לשכם וק' משכם לקדש וק' מקדש לצפון ופריך מאי שנא מהאי גיסא דמרחקי ומהאי גיסא בי מיצעי דמקרבי פי' אותם שהם בדרום ברוח דרומית וברוח צפונית היו רחוקים מערי מקלט מאה פרסה ואותם הדרים בין חברון לשכם ובין שכם לקדש היו קרובים יותר לערי מקלט ומשני אמר אביי משום דבשכם שכיחי רוצחים דכתיב חבר כהנים דרך ירצחו שכמה מאי חבר כהנים א"ר אלעזר שהיו מתחברים להרוג נפשות ככהנים הללו שמתחברין לבקש תרומה בבית הגרנות ומשום דשכיחי רוצחים בשכם היתה קרובה לעיירות שבינה לבין חברון ובין קדש כדי שיבואו ההורגים בשוגג מעיירות הסמוכות לה לשכם למקלט ויהרגו הורגי מזיד שבתוכם ואי קשייא א"כ דבא"י הוו שכיחי רוצחים הדרא קושייא לדוכתין אמאי בעבר הירדן תלת ובארץ ישראל תלת וי"ל בגלעד מיהא שכיחי רוצחים טפי מדקרי לה קרית גלעד קרית פועלי און עקובה מדם:

[עג] תכין לך הדרך. שיהיה דרך כבושה ומוכן לעוברי דרך ובבבא בתרא (דף ק) ממ"ש הדרך בה' הידיעה, שדרך הרגיל שהוא דרך הרבים ט"ז אמה תכינהו שיהיה כפול דהיינו ל"ב אמה. ועל זה אמר בספרי מפולשות, וכתב הרמב"ם (פ"ח ה"ה) וחייבים ב"ד לכוין הדרכים וכו' ומסירים מהם כל מכשול ואין מניחים בדרך לא תל ולא גיא ולא נהר אלא עושין עליו גשר. ושלשת שיהיו שלשה גבולים שוים מתחלת ארץ ישראל עד העיר הראשונה כמן עיר הראשונה עד השניה וכן משניה לשלישית ומשלישית עד הגבול, כן פי' רש"י, ועי' בתוס' מכות (דף י ע"ב ד"ה משולשות) ובכורות (דף לט ד"ה שיהיו). ומ"ש אשר ינחילך ה', כי מ"ש אשר ה' נותן לך לרשתה משמע דוקא ארץ ישראל ונאמר שנחשב השלוש הזה בארץ ישראל בפני עצמו. לכן אמר שיכנס בחשבון הזה גם עבר הירדן המזרחי כמ"ש במכות (שם) חברון ביהודה כנגד בצר במדבר. והגר"א הגיה לרבות עבר הירדן ומכוונות כשתי שורות שבכרם, ואמר לנוס שמה הוא הטעם להכין הדרך שיבא ביושר לעיר מקלט ולא יגלה מעיר לעיר עד יגיע לעיר מקלט רק יהיה דרך מכוון שלא תהיה עיר מפסקת בינתים ועל זה אמר לנוס שמה:

[עד] לנוס שמה כל רוצח וזה דבר הרוצח. ממ"ש וזה דבר, דרשו חז"ל שצ"ל רוצח אני כמ"ש במכות (דף י) והוא ע"פ מה שבארתי (אחרי סי' פח) שדרך חז"ל שכ"מ שכתוב מלת דבר להוראת מלת ענין או עצם מה יפרשוהו גם בפשוטו מענין דבור עי"ש הטעם, ומה שכפל שם רוצח לנוס שמה כל רוצח וזה דבר הרוצח, פי' מפני שאמר אח"ז בטעם שינוס אל עיר מקלטו פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו, ויש לטעות שזה דוקא אם נמצא גואל הדם והוא רודף אחריו, וגם אם חם לבבו, אבל אם אין גואל או שאינו רודף או שאין לבבו חם כמו אב על הבן נאמר שאז בטל הטעם ואין צריך לישב בעיר מקלטו, עז"א לנוס שמה כל רוצח שכולל כולם, וכפל וזה דבר הרוצח דהיינו כל רוצח:

[עה] מ"ש מה ת"ל שמה שמה ג"פ היינו בפ' מסעי, כי בכאן לא נאמר רק ב"פ, ומ"ש שם תהיה דירתו במשנה דמכות (דף יא ע"ב), ומ"ש מה ת"ל רעהו ג"פ היינו בפרשה זו, ומשיב דרעהו הראשון לגופי' ועז"א כבר קראו הכתוב רעהו הוא מ"ש אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו לכן קראו רעהו ר"ל שאינו שונאו, ומ"ש ואשר יבא את רעהו ומצא את רעהו חד למעט אחרים וחד למעט גר תושב:

[עו] והוא לא שונא לו מתמל שלשם, כבר באר במשנה דב"ק (כג ע"ב) שדעת ר"י שמועד הוא כל שהעידו בו ג' ימים ואמר אביי מ"ט דר"י תמול חד מתמול תרי שלשום תלתא ובארתי זה בהתו"ה משפטים (סי' קד) שפי' תמול של שלשום היינו שני ימים קודם לתמול עיי"ש הטעם, ולכן אמר ר' יהודה במכות איזהו שונא כל שלא דבר עמו ג' ימים מחמת איבה, פי' ג"י חוץ מהיום עיי"ש:

י שלא יטעה בפרשת דרכים:

כ ואם תאמר דלפי חילוק הזה תחלק הארץ לארבעה חלקים וי"ל דמתחלת הגבול עד עיר מקלט שניה יש כמו שיש מן העיר הראשונה עד האחרונה ומעיר שניה עד הגבול השני גם כן יש כשיעורים הללו לכך נקרא משולש וכן פירשתי בפרשת תרומה גבי בדים. ועוד מפורש בפרק אלו הן הגולין ושלשת כלומר שמתחלקת לארבע רבעים לרחבו וע"ש: