דברים יז, ו

שנים [עדים] או שלשה. אם מתקימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת, אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כלם:

עַל מֵימַר תְּרֵין סַהֲדִין אוֹ תְּלָתָא סַהֲדִין יִתְקְטִל דְחַיַב קְטוֹל לָא יִתְקְטֵל עַל מֵימַר סָהִיד חָד

עַל מֵימַר תְּרֵין סַהֲדִין אוֹ תְּלָתָא סַהֲדִין יִתְקְטֵיל דְּמִתְחַיֵּיב קָטוֹלָא לָא יִתְקְטֵיל עַל מֵימַר סָהִיד חָד

על פי שנים עדים או שלשה עדים "אם מתקיימת עדות בשנים, למה פרט לך בשלשה? - להקיש שלשה לשנים: מה שנים עדות אחת, אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולן"; לשון רש"י. (רש"י על דברים י״ז:ו׳) וכן, אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, העדות כולה בטלה, והם כולם נהרגים ומשלמים ממון בהזמתן, שעיקר הכתוב להקיש שלשה לשנים בכל דבריהם, כדעת רבותינו (מכות ה ב). ועל דרך הפשט, אמר הגאון רב סעדיה: שנים - עדים, או שלשה - מקבלי עדות השנים. ואין בכתוב קבלת עדות, רק עדים. אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה. אבל פשוטו של מקרא לאמר, שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה; יאמר הכתוב, כאשר הוגד לך ושמעת, תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה, אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם, והוא הדין למאה; כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת. ואם לא היו שם יותר, או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די.

או שלשה עדים. מקבלים עדות שנים על דעת הגאון והנה לא פירש בתורה אם תקובל עדות השאר והאשה ועדות אויב המת ויש אומרים אם היו שני עדים מכחישים שני' עדים השלישי יכריע לזכות או לחובה ויש אומרים שנים עדים מהחכמים ושלשה מהאחרים וגם אנחנו צריכים בעל כרחנו לדברי הקבלה:

על פי שנים עדים או שלשה. אפי' בעבודת גלולים תבטל כל העדות אם נמצא אחד מהם פסול ולא נאמר תתקיים העדות בשאר:

או שלשה עדים. לפי שכתוב גבי דין אחרי רבים להטות פירש לך הכתוב גבי עדים דאין הולכין בהם אחר הרוב אלא עדותן בטלה וכן אפילו הם מאה ודוקא כשבאו כלם להעיד וכונתם היתה מתחלה להעיד אבל אם שנים באו להעיד והתרו בדבר וראה קרוב או פסול עמהם הדבר לא יבטל עדות השנים מפני ראייתו של זה כיון שלא היתה כונתו להעיד שאם אי אתה אומר כן לא תמצא שנים בעדות של קידושין כשרה שהרי כמה קרובים רואים בקידושין וכמה פעמים ראיתי מורי הרב שהיה אומר בשעת קידושין כל הכשרין להעיד יהיו עדי קידושין:

על פי שנים עדים פ"א כפולה לומר דוקא מפיהם ולא מפי כתבם:

יומת המת הרשעים בחייהם נקראים מתים:

על פי שנים עדים או שלשה עדים. ידוע כי תרי כמאה וא"כ מה טעם שלשה עדים, אם נאמר השנים לעדות והשלישי לקבלת עדות השנים, אין בענין הכתוב לקבלת עדות אלא עדות. ופירש הרמב"ן ז"ל, אע"פ שכל ענין נגמר בשני עדים ואפילו דיני נפשות, אם היו שם שלשה עדים וארבעה וחמשה או יותר, נשלח בעבורם ויבאו לפנינו, שמתוך רבוי העדים יתברר הענין יותר ויודע לנו האמת, אבל כשלא היו שם אלא שנים עדים, או היו וכבר הלכו להם, די בשנים אלו שהם נמצאים אצלנו, וזהו על פי שנים עדים, אם לא היו יותר, או שלשה עדים אם נמצאו שם והוא הדין לארבעה וחמשה. ודרשו רז"ל, על פי שנים עדים או שלשה עדים, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת, וה"ה למאה, להוציא קרוב או פסול שעדות כלן בטלה אם היה אחד מהם קרוב או פסול, שהרי עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה כשנזדמנו כלן להעיד.

ואמרו במדרש או שלשה עדים, הוסיף הכתוב השלישי ללמדך שאילו שלשתם העידו שקר גם השלישי נענש בעונש השנים, שלא תאמר אין השלישי מעלה ומוריד שהרי העדות מתקיימת באותן השנים בין לחיוב בין לפטור. ולמדך הכתוב שכל הנטפל לעוברי עברה נענש כעוברי עברה. ומכאן היה מוכיח רבי עקיבא מתן שכרן של צדיקים, ומה המטפל לעוברי עברה נענש כעוברי עבירה, לא כל שכן המטפל לעושי מצוה שנותנין לו שכר כעושי מצוה, שהרי מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שנאמר (שמות ל״ד:ז׳) נוצר חסד לאלפים וכתיב (שם) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.

על פי שנים עדים וגו׳ לפי שנאמר למעלה והוגד לך ושמעת כתב לך כאן אעפ״י כן לא יומת רק על פי שנים, או שלשה עדים.

[על פי שנים עדים או שלשה זו ואצ״ל זו קתני].

יומת המת העתיד להיות מת דוגמא שמצינו על יעקב ויוסף ומשה הנה אנכי מת.

על פי עד אחד ואם תאמר מאי אשמעינן הא קים לן דאפילו לגבי ממון אין עד אחד מהימן כ״ש גבי נפשות אלא י״ל דעונש דין נפשות חמור [לעדים] וסד״א דעד אחד מהימן קמ״ל.

או ג' עדים. לפי שכתב גבי דין אחרי רבים להטות פי' לך הכתוב גבי עדים דאין הולכין בהם אחר הרוב ואם באים שלשה להעיד והוכחש א' מהם דאין הולכין אחר הרוב אלא עדותן בטלה ור"ח ז"ל היה מקיש ג' לשנים מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף כולן וכן אפי' הם מאה ודוקא כשבאים כולם להעיד ודעתם היה מתחלה להעיד אבל אם שנים באים להעיד והכירו בדבר וראה קרוב או פסול עדותן לא יבטל מפני ראייתו של זה כיון שלא היתה כוונתו להעיד שאם אתה אומר כן מה יעשו במי שהרג את הנפש וכן נהגו בקידושין שאומר בשעת הקידושין כל הכשר להעיד יהיו עידי קידושין:

יומת המת. כפל לומר המת, להעיר כי אם לא נמצאו לו עדים והתראה – בן מות הוא לשמים, אלא שבעדים והתראה יומת בידי אדם המת שהיה עומד למיתה בידי שמים.

על פי שנים עדים. שני עדים מיבעי. וכמש״כ להלן ט״ו עפ״י שני עדים. אכן ההבדל בין שני לשנים הוא דשני משמעו שוין ממש. ושנים משמע זוגי שאין ההשתוות שוין אלא קצת מנגדים ובזה הניגוד נעשים אחת. [וכמש״כ בשם רבינו בחיי בפי׳ ועשית שנים כרובים. שיהיו נדמות זו״נ. ובזה הוויין אחד] וכן י״ל כאן עפ״י הירושלמי סנהדרין והובא ברא״ש שם דכי דבריהם מכוונין ביותר הוי בדיק אחריהן. נמצא הניגוד שביניהן עושין אותם אחד. ומ״מ אינו אלא לכתחלה. וכתיב לשון זה בדיני נפשות דמפורש ביה מצות חקירה:

[טו] על פי שנים עדים וגו' יומת המת, שם המת מיותר כמ"ש בהתו"ה ויקרא (סי' יג) ופי' חז"ל מפני שאם יאמר יומת מציין החוטא הנזכר בענין שהוא עובד ע"ז הנסקל, לכן אמר יומת המת כל המת ע"פ ב"ד יומת כסדר הזה:

[טז] לא יומת ע"פ ע"א, דברי הספרי הוא כשטת ר' יוסי ב"ר יהודה בסנהדרין (דף לד), שכן גם בספרי (מסעי סי' כז) סתם כריב"י (דלא כהגהת הגר"א), אולם בספרי שם וכן בגמ' למד לה מן ועד אחד לא יענה בנפש למות, ר"ל שהיל"ל לא יעיד ותפס לא יענה דהיינו שלא יהיה לו ענין ועסק בזה שא' מן השתופים של פעל ענה שמורה על ענין ועסק, וממ"ש לשון עד, הוציא על א' מן העדים, וממ"ש לשון אחד, הוציא שכל א' שיהיה דהיינו א' מן התלמודים, וממ"ש לא יענה למות, הוציא שיוכל להיות לו ענין ועסק לזכות, וצ"ל שמה שתפס פה הפסוק לא יומת ע"פ ע"א, ר"ל שא"כ מיותר מ"ש ועד אחד לא יענה בנפש למות ומזה דריש שני הדרשות שעקרם הם מפסוק ועד אחד לא יענה:

ב ואם תאמר הל"ל שאין נעשין וכו' דהא פירוש אשלמעלה ויש לומר דהכי פירושו מה שנים עדות אחת ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה עדות אחת ואם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כולה וגם אין נעשין זוממין עד שיזומו כולן ר"ל דמה שנים אין נעשין זוממין עד שיזומו שניהם אף שלשה אין נעשין זוממין עד שיזומו שלשתם: