דברים יז, ב

לעבר בריתו. אשר כרת אתכם שלא לעבוד עבודה זרה:

אֲרֵי יִשְׁתְּכַח בֵּינָךְ בַּחֲדָא מִקִרְוָיךְ דַיְיָ אֱלָהָךְ יָהֵב לָךְ גְבַר אוֹ אִתְּתָא דִי יַעְבֵּד יָת דְבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְמֶעְבַּר עַל קְיָמֵהּ

אֲרוּם יִשְׁתַּכַּח בֵּינֵיכוֹן בַּחֲדָא מִן קוּרְיֵיכוֹן דַּיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן גְּבַר אוֹ אִיתָא דְּעָבַד דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לְמֵעִיבַר עַל קְיָימֵיהּ

כי ימצא בקרבך באחד שעריך אשר ה' אלהיך נתן לך כבר פירשתי (רמב"ן על דברים י״א:ל״ב) כי כאשר ידבר במשפטים יזכיר תחילה המשפט בע"ז או בעובדיה ואמר באחד שעריך אשר ה' אלהיך וגו' ולא שיהיה זה בארץ ישראל בלבד שאף העובד בחוצה לארץ בסקילה אבל ענין הכתוב שאמר כי ימצא הדבר באחת מן הערים הרחוקות שיתן לך השם כאשר ירחיב את גבולך והוגד לך ושמעת באיזה עיר שתהיה אתה שם תדרוש הדבר היטב וכאשר תדע שהוא אמת והוצאת אותם אל השער ההוא שעבד בו וסקלתם ואמר (דברים י״ז:ד׳) נעשתה התועבה הזאת בישראל לחייב אפילו בחוצה לארץ כי בעיר הנדחת אמר (דברים י״ג:ט״ו) נעשתה התועבה הזאת בקרבך אבל כאן הזכיר באחד שעריך שדיבר בהווה כאשר פירשנו ואחר כך הזכיר בישראל ללמד שנוהג זה בכל ישראל ועוד הוצרך לומר באחד שעריך ללמד שיסקל על שער שעבד בו וזה בארץ כי בחוצה לארץ נסקל על פתח בית דין שנדון בו והמצוה הזו מבוארת שכבר אמר (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם והוא בכל מקום ובכל זמן ולכך ישנה אותה לבאר מה שיצטרך להוסיף במצוה ויקצר בדבר הנזכר ועל דרך האמת יתכן כי הזכיר באחד שעריך בעבור שאמר לעבור בריתו והיא התועבה הנעשית בישראל יודיע הכתוב הברית בארץ הברית אבל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז וכבר הזכרתי הענין הזה (ויקרא יח כה) והזכיר איש או אשה כי בעבור קלות דעת האשה תתפתה לעבוד ע"ז באות או מופת שנעשה לפניה והעד נשי ירמיהו (ירמיהו מד) וכן הזכיר באוב וידעוני (ויקרא כ כז) או אשה לרגילות הנשים בהם כמו שאמר (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה ובספרי (שופטים קמח) דרשו כי בעבור שאמר במדיח (דברים י״ג:י״ד) יצאו אנשים בני בליעל ואין הדין ההוא ככה בנשים הוצרך לפרש בעובד שהוא שוה באיש ובאשה וטעם אשר לא צויתי מפורש:

כי ימצא. בקרבך ואחר שהזכיר האשרה אצל המזבח שהיא בפרהסיא לכל שב להזהיר על היחיד על עבודת גילולים:

. לעבור בריתו. הפך להעמידו. דקדוק וישתחו. בספר היסוד:

כי ימצא בקרבך. אחר שצוה למנות דיינים בכל עיר ועיר לשפוט כל ב"ד את בני עירו. הזכיר משפט עובד עבודת גלולים שאינו נדון בעירו אבל נדון באותה העיר שעבד בה. ואחריו הזכיר ענין מחלוקת בתי דינים שזה ג"כ נשפט בעיר אחרת היינו במקום אשר יבחר ה'. וכן ענין זקן ממרא:

לעבור בריתו. הברית שכרת על כל המצות כי אמנם העובד עבודת גלולים כופר כל המצות ומבטלן:

כי ימצא בקרבך. הזכיר לשון בקרבך וכן בסוף הפרשה ובערת הרע מקרבך, לפי שדרך עוברי עברה לעשותה בסתר, ולכך צריך דרישה היטב שיחפש האדם אחר העברות הנעשות במסתרים ובמקומות המחבואים, ושיבער אותן כמו שיבער החמץ מן החורים והסדקים שבבית, וזהו לשון ובערת ולשון מקרבך. ועוד אפשר לומר שיכלול מקרבך מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב (תהלים טו) וחרפה לא נשא על קרובו.

כי ימצא אחר שהזכיר אזהרת אשרה ואיסור זבח שב להזהיר היחיד על עבודת כוכבים.

כי ימצא בקרבך. אמרו בקרבך, לחיב על הדבר לבני המקום ששם ימצא האיש עושה הרע, ואחריהם יתחיבו כל יושבי הארץ, והוא מה שגמר אומר באחד שעריך. ורבותינו זכרונם לברכה (כתובות מה:) דרשו ״שעריך״ לגזרה שוה, שער שנמצאו בו ולא שער שנדונו בו. ואמרו אשר ה׳ אלהיך נתן לך, נתכון לומר שעל מנת כן ה׳ נתנה לך.

לעבר בריתו. פרוש, צריך שידע שהוא עובר ברית ה׳, ולזה צריך שיתרו בו ויודיעוהו מה גדלו מעשיו הרעים. גם רמז שאם אמר למתרים שהוא נשבע לעבוד עבודה זרה, שיודיעוהו שקדמה לו ברית על זה ואין שבועתו חלה לבטל הראשונה, והרי הוא עובר ברית ה׳ ויהרג.

כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו׳. כל זה בא לענין המיוחד בעובד עבודת כוכבים שנהרג בשער שעבד ע״ז ולא בשער שנדון ככל ח״מ. ע״ז דייק זה המקרא דוקא בקרבך היינו בעיר של ישראל ולא בעיר של עובדי כוכבים. ודוקא באחד שעריך אשר ה׳ אלהיך נותן לך. היינו בא״י ולא בחו״ל כמש״כ הרמב״ן ז״ל דבחו״ל נדון על פתח ב״ד שנדון שם ככל ח״מ:

לעבור בריתו. דכל עבירה הרי הוא רע בעיני ה׳. אבל אם הרע היה לעבור בריתו ומפרש וילך ויעבוד וגו׳. ולדעת רבא בסנהדרין דס״א דהעובד מאהבה או מיראה פטור. יש להוסיף דהכי דייק הכתוב דוקא לעבור בריתו דמכוין לכך ולא מאהבה ומיראת אדם:

[ט] כי ימצא, לשון ימצא שנזכר בדיני נפשות ומלקות וממון הוא ע"י עדים כמו שפי' להלן ע"פ שנים עדים ומזה נלמד לכ"מ, עמ"ש בפי' המכלתא משפטים (סי' סג):

[י] בקרבך באחד שעריך, מ"ש באחד שעריך מיותר, ופי' חז"ל שבא ללמד שמ"ש והוצאת את האיש וכו' אל שעריך, אין הפי' אל מקום הב"ד, ששם שער בא הרבה פעמים על מקום מושב הב"ד שהיה דרכם לשבת בשער העיר, כמו ובועז עלה השער, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, רק פי' אל העיר שנמצאו בו כמו בשעריך תאכלנו, כ"ה בכתובות (דף מה) ועפ"ז הגיה הגר"א את דברי הספרי שומע אני שער שנדונו בו וכן היה גי' רש"י שכתב המתרגם אל שעריך לתרע בית דינך טועה כי מדמינן שעריך שלהלן לשעריך שבכאן שפי' שער שנמצאו בו:

[יא] איש או אשה, וחזר ואמר והוצאת את האיש או את האשה וסקלתם, מפני שבדין עיר הנדחת אם המדיח הוא יחיד או נשים אינם בכלל, ה"א שגם יחיד העובד כו"ם או נשים העובדות יהיו פטורים לכן אמר והוצאת את האיש או את האשה, ואמר פה איש או אשה לבל נאמר שאם יחידים הודחו ע"י מדיחים דינם בסייף לכן אמר שדין זה של סייף רק בהודחו רוב בני העיר, [והגהתי כגי' הגר"א]: