דברים יג, יט

אֲרֵי תְקַבֵּל לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָךְ לְמִטַר יָת כָּל פִּקוּדוֹהִי דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין לְמֶעְבַּד דְכָשָׁר קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ

אֲרוּם תְּקַבְּלוּן לְמֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן לְמִנְטוֹר יַת כָּל פִּיקוּדוֹי דַאֲנָא מְפַקֵּיד לְכוֹן יוֹמָא דֵין לְמֶעֱבַד דְּכָשַׁר קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן

וטעם כי תשמע. כן תעשה אם בקשת לעשות הישר בעיניו. ונסמכה פרשת בנים אתם לה'. בעבור המסיתים אח או בן או אב או אנשי עיר הנדחת ואסור להתאבל עליהם אף כי להתגודד כי הנה אסור הוא על כל מת:

לעשות הישר בעיני ה' וסמיך ליה בנים אתם דבזמן שעושין רצונו של מקום קרויין בנים:

ונתן לך רחמים ורחמך וסמיך ליה בנים אתם לומר לך שכל מי שיש בו רחמים ומרחם על הבריות הקב"ה מרחם עליו כאב על הבן. סמך מת לעיר הנדחת לומר לך שעכו"ם חשובה כמת וגם שהיו מתגודדים לפני עכו"ם כמו על מת:

כי תשמע בקול וגו׳. לא ביארו הראשונים ז״ל מה הוסיף המקרא הזה והרי מיירי בהכי שעושין רצון ה׳ אלא פי׳ כי תשמע בקול היינו עסק התלמוד והבנה בקול ה׳ בדיוק כמו שביארנו כ״פ ועי׳ להלן ל׳ מקרא ב׳. ובאשר דאע״ג דשלוחי מצוה אינם נזוקין מכ״מ היכא דשכיחי הזיקא שאני [לכ״ע כמש״כ בס׳ שמות ל״ב כ״ו בהר״ד] והרי אין שכיחי הזיקא יותר ממעשה עה״נ כמש״כ. מש״ה הוסיף המקרא תנאי כי תשמע בקול שתהי׳ עוסק בתורה כדי לשמור את כל מצותיו וגו׳ וגם כדי לעשות הישר וגו׳ היינו בשמירת מדותיו ית׳ ובזה יהי׳ עסק התורה מסייעת לתקן את אשר נתעוות ע״י מעשה עה״נ. ומכאן למדנו דמי שהגיעו מעשיו לידי רוגז ואכזריות או לידי שנאת הבריות אזי יעסוק בתורה לשמה ובזכות זה תמצא ידו להעמיד הליכותיו על דרך הטוב והישר:

[פו] כי תשמע בקול, מאמר זה התבאר למעלה (סי' נא וסי' נב) עיי"ש: