דברים א, ז

פנו וסעו לכם. זו דרך ערד וחרמה:

ובאו הר האמרי. כמשמעו:

ואל כל שכניו. עמון ומואב והר שעיר:

בערבה. זה מישור של יער:

בהר. זה הר המלך:

ובשפלה. זו שפלת דרום:

ובנגב ובחוף הים. אשקלון ועזה וקסרי וכו' כדאיתא בספרי:

עד הנהר הגדל. מפני שנזכר עם ארץ ישראל, קראו גדול משל הדיוט אומר עבד מלך מלך, הדבק לשחור וישתחוו לך, קרב לגבי דהנא ואדהן:

אִתְפְּנוּ וְטוּלוּ לְכוֹן וְעוּלוּ לְטּוּרָא דֶאֱמוֹרָאָה וּלְכָל מָגִירוֹהִי בְּמֵישְׁרַיָא בְטוּרָא וּבִשְׁפֶלְתָּא וּבִדְרוֹמָא וּבִסְפַר יַמָא אַרְעָא דִכְנַעֲנָאָה וְלִבְנָן עַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְרָת

אִתְפְּנִיאוּ וְטוּלוּ לְכוֹן לַעֲרָד וְחוּרְמָה וְעוּלוּ לְטַוְורָא דֶאֱמוֹרָאָה וּלְוַת כָּל דַּיְירֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְגַבְלָא בְּמֵישְׁרָא דְחוֹרְשָׁא בְּטַוְורָא בִּשְׁפֵיילְתָּא וּבְדָרוֹמָא וּבִסְפַר יַמָא אַשְׁקְלוּן וְקִיסְרִין אַרַע כְּנַעֲנָאָה עַד קַלְדוֹהִי וְלִבְנָן אֲתַר טַוְורֵי בֵּית מַקְדְּשָׁא עַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְּרָת

פנו וסעו לכם הזכיר להם הארץ והדרך שילכו בה למסעיהם ואחרי כן אמר ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם באו ורשו את הארץ מצוה לא יעוד והבטחה כאשר פירשתי (במדבר לג נג):

פנו. עזבו זה המקום וסעו לכם. דרך הלשון כמו לך לך:

פנו פ"א כפולה יש לכם לפנות מכל מעשים רעים. א"נ בכ"מ שאתם פונים העננים עמכם:

ואל כל שכניו. עמון ומואב והר שעיר. ובחוף הים, זו ארץ אשקלון ועזה וקסרי וחברותיהם.

פנו וסעו לכם וגו׳ ראה נתתי לפניכם וגו׳ הוא שנאמר בפר׳ משפטים הנה אנכי שולח מלאך וגו׳ עד ושתי את גבולך וגו'.

בערבה היא הערבה שאמר למעלה.

פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי. דאע״ג שלבסוף לא באו מתחלה דרך הר האמורי שהוא הר יהודה בדרום א״י משום דיושבי שעיר לא הניחו. אבל אם היו נכנסים אז לא היו מעכבים כמ״ש לעיל ב׳ ואע״ג שקשה לכבוש מתחלה דרך ההר כמש״כ להלן ל״ג י״ט מ״מ באשר הי׳ אז הכל בדרך נס ולא בעצה וגבורה למלחמה. ובדרך נס שחו גבעות עולם. והי׳ הדבור שיהלכו דרך הר האמורי ואחר כן ירדו בערבה ומשם בהר שהוא הר המלך בשבט יוסף ומשם ובשפלה הוא גליל התחתון ומשם ישובו ובנגב שהוא דרום א״י ביהודה. ואע״ג שאינו כדרך כובשי הארץ דתחלה מטהרים יסדות הארץ במקום שבאים בראשונה ואח״כ הולכים הלאה ולא להיפך להניח אחוריהם את השונא ויכולים להקיפם מפנים ומאחור. אבל כ״ז כשנלחמים בדרך הטבע משא״כ אם הי׳ בדרך נס לא יפלא כל דבר. והכי תניא בספרי ע״ז המקרא. כשאתם נכנסין לארץ אין אתם צריכין כלי זין כו׳:

פנו וסעו לכם, ואמר בזה ד' דברים [א] שלא תתעכבו במדבר רק תסעו עד הר האמורי בלא עיכוב, [ב] שלא יצטרכו לסבוב את ארץ אדום ומואב רק תסעו בדרך ישר ותבואו הר האמורי דרך ארץ אדום, [ג] שתכבשו כל הארץ המובטח לאברהם אבינו שהובטח לו גם קיני וקנזי וקדמוני שהוא ארץ אדום ומואב ובני עמון ועז"א ואל כל שכניו וגם תכבשו בערבה וכו' עד הנהר הגרול נהר פרת, שהוא ההבטחה שא"ל בפ' משפטים ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ושם אמר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וכו' ופה אמר שיכבשו הכל תיכף שבזה נכלל שיפרו וירבו תיכף עד שיוכלו להושיב כל הגבול הזה:

ד יש מקשים והא כתיב אל תתגר בם מלחמה וגו' ושמא י"ל אלו לא חטאו ישראל היה נותן להם ארץ י' עממין כאשר נשבע לאברהם והחטא גרמה להם שלא נתן להם אל ארץ שבעה:

ה רל"ת הא נהר פרת קטן היה מכולם דהא בפרשת בראשית מונה אותו בסוף כן כתב רש"י פרשת לך לך:

ו לשחוור לשר:

ז פירוש קרב לגבי משוח בשמן וגם כן תהיה משוח בנגיעתך בו הודשנה מחלב תרגומו איתהדינא כלומר אף כאן הואיל וארץ ישראל חשובה גם נהר פרת נעשה חשוב עמה: