דברים א, מ

פנו לכם. אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון לכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב:

פנו לכם. לאחוריכם ותלכו במדבר לצד ים סוף שהמדבר שהיו הולכים בו לדרומו של הר שעיר, היה מפסיק בין ים סוף להר שעיר, עתה המשכו לצד הים ותסבבו את הר שעיר כל דרומו מן המערב למזרח:

וְאַתּוּן אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן וְטוּלוּ לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָא דְסוּף

וְאַתּוּן אִתְפְּנִיוּ לְכוֹן וְטוּלוּ לְמַדְבְּרָא אוֹרַח יַמָא דְסוּף

ואתם פנו לכם. לאחוריכם לצד ים סוף.

ואתם פנו לכם וסעו וגו׳ הוא שנאמר בפרשת שלח פנו וסעו לכם וגו'.

ואתם פנו לכם וסעו וגו׳. ג״ז בכלל הגזרה שלא יהיו יושבים במקום א׳ כל המשך עד כלות מ׳ שנה אלא דוקא יסעו ממקום למקום. והיה הרצון בזה כפי שנתבאר בפ׳ שלח שלא יתחלל ש״ש במצרים ובכנענים שיאמרו שאין יכולת להביאם לא״י אלא לעשות בשביל ישראל מן המדבר ישוב. ועוד ביארנו בפ׳ שלח עה״פ וידעתם את תנואתי שזה היה ללמדנו אורח הגלות והפזור. ושתהי׳ הגלות דוקא ממקום למקום ולא במקום א׳. וע׳ להלן ב׳ א׳. וג״ז בא לתכלית שימלא כבוד ה׳ את כל הארץ כמש״כ שם במקרא ואולם חי אני וגו׳. כ״ז היה ברצון ה׳ ולישראל היה זה הפרט גזרה רעה יותר מגזרה הראשונה של מיתה במדבר שהרי מתחלה בקשו הרבה שלא ליכנס לארץ אלא שכסבורים היו שעי״ז ישובו למצרים והקב״ה לא הניחם אבל מה חסר להם במדבר ולהיות בני חורין. אכן גזרת הטלטול היה קשה להם כחרבות. ע״כ: