דברים א, לג

לראותכם. כמו להראותכם וכן (שמות יג, כא) לנחותם הדרך, וכן (תהלים כו, ז) לשמע בקול תודה, וכן (מלכים ב' ט, טו) ללכת לגיד [להגיד] ביזרעאל (לגיד כתיב, להגיד קרי):

דִי מְדַבֵּר קֳדָמֵיכוֹן בְּאָרְחָא לְאַתְקְנָאָה לְכוֹן אֲתַר בֵּית מֵישְׁרִי לְאַשְׁרָיוּתְכוֹן בְּעַמוּדָא דְאֶשָׁתָא בְּלֵילְיָא לְאַחֲזָיוּתְכוֹן בְּאָרְחָא דִי תְהָכוּן בַּהּ וּבְעַמוּדָא דַעֲנָנָא בִּימָמָא

דִּמְדַבֵּר קֳדָמֵיכוֹן בְּאָרְחָא לְאִיתַקְנָא לְכוֹן אֲתַר בֵּית מֵשְׁרוֹי לְאַשְׁרָיוּתְכוֹן בְּעַמּוּדָא דְאֵישָׁא בְּלֵילְיָא לְאַנְהָרוּתְכוֹן בְּאָרְחָא דְתֶהֱכוֹן בָּהּ וְעַמּוּדָא דַעֲנָנָא בִּימָמָא

לחנותכם. איננו פעל יוצא כי לא מצאנו מזה הבנין כן:

לראותכם. נפתח הלמ״ד ללמד על האות שהוא ה״א ה״א הדעת הנעדרת:

לתור לכם מקום לחנותכם. באותו המדבר כאמרו לתור לכם מנוחה. וכל זה הוראת אהבתו וחמלתו עליכם:

ההלך לפניכם וגו׳. לפי סדר הדברים היה ראוי להקדים גם זה הפסוק לפני סיום דבריו ובדבר הזה וגו׳. אלא בשביל שהיה מקום לטעון הן הוכחת יפה שבעת יציאה ממצרים היה הרצון להכניס זה הדור לא״י והיינו נאהבים לפניו ית׳. אבל אחר שנכשלנו בקברות התאוה או אחר שנכשלנו לבקש מרגלים והנהגה טבעית נשתנה הרצון ונהפך לאויב לנו ורצונו לקיים אם הטף לפניו. וא״כ אין הוכחה מן המן ובאר. שאחר שכבר נעשה היה לטבע שאויר המדבר יגדל זרע גד בהליכות הטל כאשר יש עוד היום באותו מקום מן וכן הבאר כמש״כ בפ׳ חקת. וא״כ אין בזה הוכחה. ע״ז הוצרך משה להוכיח מזה שהולך ה׳ בכבודו לפניהם יומם ובעמוד אש לילה. וכ״ז ודאי לא נעשה לטבע שהרי אין המקום גורם ואינו כן בכל המדבר אלא לפניהם ממש. ורק לראתכם בדרך וגו׳. הרי שלא נשתנה האהבה ומש״ה הפסיק משה בינתים לומר ובדבר הזה וגו׳ להוכיח שגם אחר שדבר ה׳ בחורב ג״כ לא נשתנה הרצון :

ר שפת"ח שתחת הלמ"ד משלים חסרון הה"א: