בראשית ט, כו

ברוך ה' אלהי שם. שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ כנען:

ויהי כנען עבד למו. למס עובד:

וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהֵהּ דְּשֵׁם וִיהֵי כְנַעַן עַבְדָא לְהוֹן

וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהָא דְשֵׁם דַעֲבִידְתֵּיהּ צַדִיקָא וּבְגִין יֶהֱוֵי כְּנָעַן עֲבִיד לֵיהּ

ויהי כנען עבד למו פירש רבי אברהם (אבן עזרא על בראשית ט׳:כ״ו) כי "למו" שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם כי הוא יכריחנו לעבוד האל ובשני פירש שיהיה עבד ליפת ולשם ואם כן נח לקוב אויביו בא והנה ברכם ברך שיהיה כנען עבד לאלהים ורש"י כתב (רש"י על בראשית ט׳:כ״ו) ברוך ה' אלהי שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו של שם לתת להם ארץ כנען ויהי להם כנען למס עובד והחזיר כן פעם אחרת לומר אף משיגלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען והנכון בעיני כי מתחלה קלל אותו שיהיה עבד עבדים לכל העולם והיה כל מוצאו יעבוד בו כי טעם "לאחיו" לכל בני אדם כענין ואשלח את כל האדם איש ברעהו (זכריה ח י) כטעם איש באיש (ישעיהו ג ה) או "לאחיו" שם ויפת כי אחי אביו יקראו אחיו כטעם כי נשבה אחיו (בראשית י״ד:י״ד) ויש אומרים (הראב"ע והרד"ק) "לאחיו" בני אביו כי אחרי היותו עבד לבני אביו ולשם ויפת הנה הוא עבד לכל העולם וברך תחלה אלהי שם הודיעו כי יהיה שם עובד האלהים וכנען יהיה עובד לו ו"למו" ירמוז לזרעו של שם שהם רבים ויתכן שיהיה "למו" חוזר גם לאחיו הנזכרים וחזר וברך יפת בהרחבת הגבול ושם בשכון האלהים באהליו ושיהיה כנען עבד למו לשניהם והנה העביד כנען לשם שני פעמים רמז כי הוא ינחל ארצו וכל אשר לו כי מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פח) ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי בחטאו היה כנען עבד עולם וזכה אברהם בארצו ונכתב ענין היין בנח כי יש בו אזהרה ממנו יותר מפרשת נזירות כי הצדיק תמים אשר צדקו הציל כל העולם גם אותו החטיא היין והביא אותו לידי בזיון וקללת זרעו:

ברוך ה' אלהי שם. חייבין אנו להוסיף תודות לשם שהוא אלהי שם והוא ישים כנען עבד לו ולשם. והטעם שיכריחנו לעבוד את שם. כי מלת למו. כמו להם והוי"ו נוסף כוי"ו תביאמו לכן בחסרון ה"א ובלא וי"ו לא ימצא. והזכיר עם שם השם הנכבד והנורא בעבור כבוד שם ואין יפת כמוהו. ואמר הגאון כי תחסר מלת אבי והיה ראוי להיות ארור אבי כנען. אמר כי כמוהו לעיני חנמאל דודי שהוא בן דודו. ויתכן שהיה גדול מירמיה בשנים והיה קורא אותו בשם אביו בעבור כבוד האב. וכן אשת אחי האב קראה הכתוב דודתך. וזה אבי כנען איננו כן:

ויהי כנען. זרעו.

עבד למו. לאלהי שם ולזרע שם כאמרו ויהיו חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה':

ברוך יי אלהי ישראל, רמז שהנבואה והשכינה בזרע שם, ובחלקו (בארץ). וכן אנו מוצאים שכל הנביאים הם מזרעו. וכל המקומות ששרתה בהם השכינה הם מחלקו. כי מלת אלהים, כשהיא מתייחדת על פרט, ולא על כלל, היא מתפרשת בשני עניינים אלה, כמו שאמר לנביאים: "יי אלהיך". וביחס למקדש "אלהי ירושלים "אלהיך ציון". באשר ... במה שהחל נח עליהם עבדות, משום שזלזל בו. כי הבן חייב בכבוד אביו העבד בכבוד אדוניו...הראשון אחרי...ומי שהרגיל עצמו להיות עבד אין זה עונש לו. וכדומה לזה בארנו בשאלות (שבספור על אדם) אלו שאינם זרעם ויענישם בעבדות, כי ישעבדם ויאבדם ... וינשלם מנכסיהם ויהיו בנכר בין עבדות לעבדות, ככ': "כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבודת ממלכות הארצות" ... ואת הסיפור הזה נתן לנו בלקח מוסר בענין כבוד הורים וזלזול בהם.

ברוך ה׳ אלקי שם ברוך ה׳ שהוא אדונו ואלוהו של שם שאין עליו אדון אלא ה׳ אלקים וכנגד שקלל זה בשעבוד בירך זה בחירות.

ויהי כנען עבד למו. לשם ולאלקיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח ולעזרה.

[ויהי כנען עבד למו. לזרעו של שם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו].

ברוך ה' אלקי שם. כלו' ברוך הק' שהוא אדונו ואלוהו של שם לומר כ"כ הוא בן חורין שאין על גבו אלא ה' אלקיו, ולפי שאמר לאחרים שיהיו עבדים אמר לזה שהוא בן חורין ועל שמו ברכו ששם הוא שמו של הק' כדכתיב אשר נקרא שם ה' וגו' במלכים ותחלת הפסוק אין בארון רק שני לוחות וגו' והכי קאמר הק' אשר הוא נקרא על שמו הוא לבדו יהיה לו לאדון:

ויהי כנען עבד למו כתב ר"א עבד לשם ולאלהים כי שם יכריחנו לעבוד את ה' וכן פירש ביפת. וכתב הרמב"ן ואם כן נח לקוב אויביו בא והנה ברך. ורש"י כתב ברוך ה' אלהי שם שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם ארץ כנען ויהי להם כנען למס עובד וחזר פעם אחרת ויהי כנען עבד למו לומר אף משיגאלו בני שם ימכרו להם עבדים מבני כנען:

ויאמר. אמירה בפ״ע. דמאמר הראשון היה בכעס. אע״ג שהיה ג״כ ברוה״ק. ואין השכינה שורה מתוך הכעס. אעפ״כ בזו השעה שנשרשו עניני הישוב וקיום העולם לימים יוצרו. לא היה כל הענין אלא סיבה קטנה כדי להגיע לידי כך ברוה״ק וכמאמר נבואה אפילו אינו ראוי מצד האדם בשעה אחרת אלא שכך היה רצון ה׳ להוחיל שפע נבואתו באותה שעה על נח. מש״ה בשעה שהיה בכעס לא היה עת רצון לברך. עד שנח מרגזו ואמר עוד הפעם ברוה״ק.

ברוך ה׳ אלהי שם. הנה מצות כבוד אב גורם לשכר ופרי בעוה״ז כידוע מעשה דדמא ב״נ. מיהו יש נ״מ בין העושה מצוה זו מחמת שכך רצון ה׳ ולא מצד הרגשת שכל אנושי. ובין העושה מחמת שכלו שמחייבו כך. ע״כ שם שעשה לשם מצוה נתברך שיהיו מבניו עובדי ה׳ ותורתו עד שיחול עליהם השגחת הטבע ע״י הויה בעצמו וזהו שאמר שיהא ברוך ה׳ אלהי שם. הרי שהקב״ה בעצמו ינהג הליכות הטבע והוא יתברך ויתעלה על ידו:

ויהי כנען עבד למו. באשר דברכה ראשונה לא היה בכל זרע שם. אלא באומה המיוחדת שהיא ראשית הכונה שתצא בעולם במועדו שיחול עליה שם כבודו ית׳. שע״י יהא נתמלא כבוד ה׳ בכה״א. אמנם עוד הרבה בנים שיצאו משם שלא הגיע למעלה זו והיו אומות העולם גדולות גם המה נתברכו במעלת בני יפת. וע״ע להלן י׳ כ״א:

ברוך. ב] אחר זה נכנסו ישראל לארץ וכבשו את הארץ מידי יתר בני כנען, וזה היה בעת שהשכין ה' שכינתו ויחד שמו על ישראל שהיו מבני שם, וע"ז קראו אלהי שם, שכ"מ שבא שם אלהים בסמיכות אל איש כמו אלהי אברהם אלהי ישראל מורה על יחוד השגחתו ודבקותו עמהם, ואז ויהי כנען עבד למו לבני שם:

י הא דמפרשים הקרא על זרעו של שם ולא על שם עצמו, נראה לי משום דכתיב ויהי כנען עבד למו, ואי קאי על שם היה לו לומר ויהי כנען עבד לו, אי נמי משום דכתיב אלהי שם, ולא מצינו שנאמר אלהי גבי יחיד, אלא דוקא גבי אומה מייחד שמו, כגון אלהי ישראל אלהי העברים, לכך מפרש על זרעו של שם: