בראשית ז, ט

שנים שנים. כלם השוו במנין זה, מן הפחות היו שנים:

באו אל נח. מאליהן:

תְּרֵין תְּרֵין עַלּוּ לְוַת נֹחַ לְתֵבוֹתָא דְּכַר וְנוּקְבָא כְּמָא דִּי פַּקֵּיד יְיָ יָת נֹחַ

תְּרֵין תְּרֵין עָאלוּ לְנחַ לְתֵבוּתָא דְכַר וְנוּקְבָא הֵיכְמָא דְפַקֵיד יְיָ יַת נחַ

שנים שנים באו אל נח. זוגות זוגות באו מעצמן, אבל יש לתמוה למה הוצרך לז' נקבות ז' זכרים הלא יעקב כששלח מנחה לא שלח לעשר רחלים ולעשר עזים כי אם זכר אחד כדכתיב עזים מאתים ותישים עשרים רחלים וגו' ולד' פרות פר אחד כדכתיב פרות ארבעים ופרים עשרה דבכך להם די ותרנגול אחד מספיק לכמה תרנגולות. וי"ל שמזה שהקב"ה חפץ שיקריב לו קרבן מאותן זכרים יתרים וכן עשה ויקח נח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות וכן עולה זכר הוא דכתי' ואם עולה קרבנו זכר תמים וגו':

ואתה קח לך מכל מאכל. שיש שם מכל האוכלים צריך שיהיה שם מכל המאכלים:

שנים שנים באו. דקדק לומר באו כי לא הצרכו לחזר אחריהם אלא מעצמן באו. ואמר שנים שנים על כל פרטי הבאים, וכלל בזה בהמה טהורה ועוף, הגם שצוה עליהם שבעה, לפי מה שפרשתי למעלה ידיק הכתוב על נכון, כי מה שהוא לקיום המין אינם אלא שנים, ואותם הביא ה׳ עד התבה והוא קבלן, אבל תשלום השבעה הוא נח טרח בעצמו לקחת אותם כמו שצוה ה׳ אליו ״תקח לך״ שאינו לקיום המין הוא יטרח בשלו ולא יטריחו מן השמים עליו. וכן תמצא עוד בפסוק אחר זה (בראשית ז:טו): ״ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים״, פרוש: מה שבאו מעצמן היו שנים שנים.

שנים שנים. זוגות באו לנח. אשר המה זכר ונקבה. ומן הטהורים באו שבעה זוגות ומן הטמאים זוג א׳. זהו פי׳ אחרים שהביא הרמב״ן ומ״ש הרמב״ן כי מה שלצורך קרבן הביא נח ולא בא מעצמן אינו ברור ומחלוקת הוא בגמ׳ זבחים קי״ו מנא הוי ידע ומפרש ר״ח דסימן בקליטת התבה. ר׳ אבהו א׳ והבאים מאיליהן הרי ר״א דלא כהרמב״ן:

נ דאם לא כן הובאו מיבעי ליה:

ס דאם לא כן תקשה לך הא כתיב מן הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה: