בראשית נ, ד

וַעֲבָרוּ יוֹמֵי בְכִיתֵהּ וּמַלִיל יוֹסֵף עִם בֵּית פַּרְעֹה לְמֵימָר אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינֵיכוֹן מַלִּילוּ כְעַן קֳדָם פַּרְעֹה לְמֵימָר

וַעֲבָרוּ יוֹמֵי בְכִיתֵיהּ וּמַלֵיל יוֹסֵף עִם רִבּוֹנֵי בֵּית פַּרְעה לְמֵימָר אִין בְּבָעוּ אַשְׁכַּחְנָא רַחֲמִין בְּעֵינֵיכוֹן מַלִילוּ כְּדוֹן בְּמִשְׁמְעֵיהּ דְפַרְעה לְמֵימָר

וידבר יוסף אל בית פרעה. כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק:

ויעברו ימי בכיתו. מכאן שאין להתאבל לגדול שבישראל יותר משלשים יום שנאמר ויעברו ימי בכיתו ומי לנו גדול ממשה ולא בכו אותו רק שלשים יום וכתיב בו גם כן (דברים ל״ד:ח׳) ויתמו ימי בכי אבל משה, והחכמים ז"ל היו סבורים להתאבל על רבינו הקדוש שנה תמימה עד שמצאו מקרא זה במשה ויתמו ימי בכי אבל משה.

דברו נא באזני פרעה בשביל שהוא היה המביא והמוציא כדכתיב בלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', חשב שיקשה בעיני פרעה איך יעזוב הוא את הארץ. גם פרעה היה ירא שמא ישאר יוסף בארץ כנען ובידו כל תוקף ולב עם ארץ מצרים.

אל בית פרעה לאמר. פרוש, שגם סדר דברו אליהם יאמרו אל פרעה, כי הוא חלה פניהם בסדר זה ויט בזה חנו בעיני פרעה. או יאמר על דרך אמרם זכרונם לברכה (יומא ד.) מנין לאומר לחברו דבר שהוא בבל תאמר עד שיאמר לו אמור, דכתיב ״וידבר ה׳״ וגו׳ ״לאמר״ (ויקרא א:א), כמו כן במה שלפנינו הרשם שיאמרו סדר הדבור אשר דבר להם בדרך זה לבית פרעה.

אם נא מצאתי. פרוש, ״נא״ לשון בקשה וזמן, כי אין מציאות להראות ליוסף חבה וחנינות כי אם בעת ובעונה הזאת, כי לא היה צריך להם לשום דבר.

דברו נא. פרוש, עתה תכף ומיד, כי היה ירא לאחר קיום השבועה.

באזני פרעה לאמר. טעם אמרו לאמר, נתכון שהם יאמרו גם כן מעצמם לרצות פרעה על הדבר לעשותו.

וידבר יוסף אל בית פרעה. כי כל זמן שלא נקבר אביו הרי הוא בכלל אונן ואינו ראוי להתראות את המלך:

באזני פרעה. שיכנסו באזניו. ומזה למדו בב״ר שרמז לו דברים שבע״כ מוכרח הוא להתרצות: