בראשית נ, יד

הוא ואחיו וכל העלים אתו. בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו, שנאמר (לעיל פסוק ז) ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' ואחר כך (שם ח) כל בית יוסף ואחיו, אלא לפי שראו הכבוד שעשו מלכי כנען שתלו כתריהם בארונו של יעקב נהגו בהם כבוד:

וְתַב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם הוּא וַאֲחוֹהִי וְכָל דִּסְלִיקוּ עִמֵּהּ לְמִקְבַּר יָת אָבוּהִי בָּתַר דִּקְבַר יָת אָבוּהִי

וְתַב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם הוּא וַאֲחוֹהִי וְכָל דִסְלִיקוּ עִמֵיהּ לְמִקְבּוֹר יַת אָבוּי בָּתַר דְקָבַר יַת אָבוֹי

הוא ואחיו וכל העולים אתו. וכאשר עלו ממצרים תמצא שהמצרים קדמו. ונראה כי לאחר שראו המצרים שחלקו כבוד כל המלכים לארונו של יעקב חלקו כל המצרים כבוד לבניו והוליכום לפניהם:

וכל העולים אתו. רמז בכאן המלחמה החזקה שהיה להם בקבורת יעקב וע"כ הוצרך לבאר כי הוא ואחיו וכל העולים אתו חזרו בשלום לא נפקד מהם איש לא באותה המלחמה החזקה ולא בדרך כי עמד להם זכות הצדיק בהיותם מתעסקין בו, וכן רמז הכתוב בענין זה במלחמת שכם כי שם הוצרך יעקב לחגור כלי מלחמתו כנגדם, וכמו שדרשו רז"ל שאלמלא כן היו נהרגים שמעון ולוי, ולכך הוצרך לבאר (בראשית ל״ה:ו׳) ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען וגו', והוסיף לכתוב הוא וכל העם אשר עמו כוון לומר שלא נפקד מהם איש באותה המלחמה העצומה.

אחרי קברו את אביו. מה היה הצורך שיפרוט הכתוב את יוסף בדבר הקבורה והלא הזכיר למעלה ויעל יוסף לקבור את אביו ואמר עוד וישאו אותו בניו והנה יוסף בכלל כי הוא האדון המנהיג והגדול שבכלן.

אבל יתכן לפרש שהוצרך לפרש ולהזכיר אחרי קברו את אביו כדי שלא יסתפק אדם בשבועתו של יוסף ולפיכך תלה ענין הקבורה ביוסף לבדו כאלו לא היו שם שאר הבנים ומזה הזכיר אחרי קברו את אביו ולא אמר אחרי קברם.

וכל העולים וגו׳ אחרי קברו וגו׳. אמרו ״כל העולים״ לומר שלא נעדר מהם איש מכל המחנה הכבד, גם רכב גם פרשים, ונתן הטעם כי כלם הלכו לדבר מצוה לקבור את אביו, ולא חזר אחד מהם עד שקבר יוסף את אביו, והוא אמרו וישב וגו׳ וכל העולים וגו׳ כלם שבו, והטעם ״אחרי קברו״ שכלם היתה הליכתם לדבר מצוה ושלוחי מצוה אין נזוקים לא בהליכתם ולא בחזרתם (פסחים ח:).

או ירצה על זה הדרך: וישב יוסף וגו׳ וכל העולים, ותדע באיזה עולים אני מרבה הכל שלא נעדר מהם איש – אותם שהיתה כונת עליתם לקבור את אביו. ובמה יהיו נכרים אלו מאלו? לזה גמר אומר: אחרי קברו את אביו – אלו שנתעכבו עד אחרי קברו וגו׳, מחשבתם נכרת מתוך מעשיהם כי לשם מצוה באו, ואותם לא מת עד אחד. אבל העולים לסבה אחרת אינם בכלל הדבר.

וכל העולים אתו וגו׳ אחרי קברו. אע״ג שהמה כבר נסתלקו מעסק המת בגרן האטד מ״מ לא הלכו בחזרה. מש״ה פי׳ הכתוב וכל העולים אתו לקבור וגו׳. ל״מ זקני פרעה שמתחלה לא הלכו בשביל קבורה אלא בשביל כבוד יוסף אלא אפי׳ כל העולים אתו לקבור את אביו. לזה התכלית וא״כ אחר שנתאבלו בגרן האטד והי׳ נחשב להם כקבורה היו יכולים לשוב מ״מ חשו לכבוד יוסף אחר שכבר עלו והלכו עמו עד שנחשב לקבורה גם לו בשביל שהוא אביו:

וישב. יספר שלא שב אחד מהם עד אחר הקבורה, וכן שכלם שבו ולא נשארו מקצתם בארץ כנען, ובחזרתם הלכו האבלים ראשונה, ותחלה הלכו האבלים אחרונה שכן המנהג כמ"ש הרי"א: