בראשית מט, כג

וימררהו ורבו. וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון (שמות א יד) וימררו את חייהם:

ורבו. נעשו לו אחיו אנשי ריב ואין הלשון הזה לשון פעלו, שאם כן היה לו לנקד ורבו, כמו (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו וגו'. ואף אם לשון רבית חצים הוא, כך היה לו להנקד. ואינו אלא לשון פעלו, כמו שמו שמים (ירמיה ב יב), שהוא לשון הושמו, וכן (איוב כד כד) רומו מעט, שהוא לשון הורמו. אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שמו, רמו, רבו, מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב. וכן (ישעיה כג ב) דמו יושבי אי, כמו נדמו. וכן תרגם אנקלוס ונקמוהי:

בעלי חצים. שלשונם כחץ ותרגומו לשון (במדבר לא לו) ותהי המחצה, אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה:

וְאִתְמַרְרוּ יָתֵהּ וְנַקְמוֹהִי וְאָעִיקוּ לֵהּ גֻבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתָא

וּמַמְרִירוּ לֵיהּ וְנָצוּ לֵיהּ כָּל חַרְשֵׁי מִצְרָאֵי וְאוּף אָכְלוּ קוּרְצוֹי קֳדָם פַּרְעה סַבָּרִין לְמַחְתָּא יָתֵיהּ מִן יְקָרֵיהּ אָמְרִין עֲלוֹי לִישַׁן תְּלִיתָאֵי דְקָשֵׁי הֵי כְגִירִין

אֲמָרוּ לְקוּבְלֵיהּ וְלָא יָכְלוּ לֵיהּ כָּל חֲרָשֵׁיהוֹן דְמִצְרַיִם וְכָל חַכִּימִין אָמְרוּ בִּישְׁתֵיהּ קֳדָם רִיבּוֹנֵיהּ אָכְלוּ קֻרְצוֹהִי קֳדָם פַּרְעה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם מִן בִּגְלַל לְמִנְחַתָּא יָתֵיהּ מִן יְקָרֵיהּ אָמְרוֹ עֲלוֹי לִישַׁן תְּלִיתָאֵי בְּפַלְטְרִין דְפַרְעה דַהֲוָה קָשֵׁי עֲלוֹי הֵיךְ גִירַיָא:

וימררהו. אמר הנגיד שפירושו שמו מררתו כמו מטרה. ואח"כ יורו בעלי חצים וככה השמיעו אל בבל רבים:

וכטעם וימררהו יסבו עליו רביו. בסוף ישפוך לארץ מררתו:

וישטמהו. מוקדם קדם וימררוהו. כאילו אמר וכבר שטמוהו וזה רמז על אחיו שמכרוהו:

וימררוהו ורובו - מתוך שנתנה אשת פוטיפר עיניה בו השליכוהו בבית האסורים.

ורבו - כפל לשון של חצים שבפסוק כמו: יסבו עליו רביו. חציו. ולכן הוא נדגש, אבל מגזירת מריבה יאמר אשר רבו בני ישראל, כמו: מן קם קמו, מן שב שבו, כך יאמר מן הרב רב עם ישראל רבו.ומדמה הפסוק לשון הרע של פוטיפר לחצים, כדכתיב: חץ שחוט לשונם מרמה דבר. וידרכו את לשונם קשתם שקר.

ורבו - מגזרת רבב. כמו סבו מן סבב, צהלי ורוני מן רנן.

רבו - שיטרוט בלע"ז.

וישטמוהו בעלי חצים. בעלי לה"ר כענין חץ שחוט לשונם מהם היה שר המשקים באמרו נער עברי עבד ומהם קצת עבדי פרעה שאמרו רז"ל (סוטה פרק אלו נאמרין) שאמרו למלך עבד שקנה אותו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו:

וימררוהו ורבו לפי שכבר שטמהו בעלי חצים.

וימררהו. עשאוהו מטרה לחצים משנירנטלו"י, כמו (ירמיהו ל״א:כ״א) שמי לך תמרורים עשי לך ציונים כמו סימנין בדרך וכן המטרה סימן שירה שם החץ וכן הוא אומר וימררהו עשו אותו מטרה:

ורבו. כמו רובה קשת וכמו יפולו עליו דברי חציו שירדו בו חצים כלו' שדברו עליו רעות כמו שנ' (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם, על אחיו ועל אשת פוטיפר הוא אומר כדכת' ולא יכלו דברו לשלום ואשת פוטיפר הלשינה עליו:

וימררוהו ורבו וגו׳. פרוש, מתחלה חשבו להרגו, דכתיב (בראשית ל״ז:כ׳) ״לכו ונהרגהו״, או על דרך אמרם זכרונם לברכה (ספר הישר פרשת וישב) כי קודם שהשליכוהו לבור כשהפשיטוהו חבלו בו כמה חבלות והצרו לו, וכנגד זה אמר וימררוהו, ואחר כך נתיעצו עליו להשליכו לבור ולמכרו לנכרים, וכנגד חלוקות אלו אמר ורבו, פרוש, הרבו להצר.

וישטמוהו בעלי חצים. היא אשת פוטיפר וחברותיה המסובות במסבתה, שבקשו ממנו חציו, שהוא זרע היורה כחץ.

או אולי יכון כל הכתוב על פרט זה – וימררוהו הם בחינת הרע המפתה לעשות רע, וזה היה לו סבה שיפוזו זרועי ידיו, לצד שנכנס בגופו היצר הרע, וכמעשה רב עמרם חסידא (קידושין פא.), והנה בחינת הקלפה יתיחס לה שם מרה, לזה אמר ״וימררוהו״ כחות הרע.

ורבו – על ידי שרבו כחות הרע עליו ואנסוהו על העברה, ורבו על המונע, ״וישטמוהו בעלי חצים״ – הם הקלפות אשר מחטיאים את האדם להוציא זרע לבטלה היורה כחץ. ואמר לשון משטמה כי כחות הרע יחשבו לרעה, כמשטימים לקדשה להשחית חמדה. ואף על פי כן נתגבר כארי ולא ירה חצו, אלא ״ויפזו זרעי ידיו״.

ואמרו מידי אביר יעקב, פרוש כי ה׳ עזרו, על דרך אמרו (תהילים ל״ז:ל״ג) ״ה׳ לא יעזבנו בידו״, ונתן לו אבירות כנגדם, כי ה׳ הוא העוזר נגד המסית והמדיח.

ואמרו משם רועה אבן ישראל – כאן רמז (תהילים קי״ח:כ״ב) ״אבן מאסו הבונים״, ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה. והוא סוד (משלי י׳:כ״ה) ״צדיק יסוד עולם״ שנקרא רועה אבן ישראל, והבן, ומשלו נתנו לו.

וימררהו. בין גידול ראשון לגידול שני מררו חייו:

ורבו. זרקו עליו חצים. מלשון רובה קשת. וברקים רב ויהמם:

וישטמהו בעלי חצים. מלשון וישטם עשו. ומשמעו בת״א שם נטר דבבו. דמי שהוא מכה את חבירו אינו אלא מקרה. ולא כן אחי יוסף שהיו נוטרים שנאה בלבבם עליו ומחשבים איך להרע. וזה גרע הרבה מהמכה במקרה. וכ״ז מנע גידולו בנתים עד שהגיע:

וימררהו. אולם בעלי חצים שהוא כנוי לבעלי לה"ר מררו את חייו ורבו בו חציהם [מלשון רובה קשת] וגם שטמוהו, ורמז בזה על אנשי בית פוטיפר שדברו עליו לה"ר וכן על אחיו:

נ מדכתיב בסיפא דקרא בעלי חצים מלשון ותהי המחצה (במדבר ל"א ל"ו) אותן הראויין לחלוק עמו לנחלה:

ס דאין לומר דקאי על אחיו לחוד, דהיה לו לומר ורבו וימררו, דאין למרר תחילה ואחר כך לריב, אלא ודאי דקאי גם אפוטיפר ואשתו: