בראשית מט, טז

דן ידין עמו. ינקם נקמת עמו מפלשתים, כמו (דברים לב לו) כי ידין ה' עמו:

כאחד שבטי ישראל. כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כלם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה:

מִדְּבֵית דָּן יִתְבְּחַר וִיקוּם גַּבְרָא בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְּרֵק עַמֵּהּ וּבִשְׁנוֹהִי יְנוּחוּן כַּחֲדָא שִׁבְטַּיָּא דְיִשְׂרָאֵל

מִדְבֵית דָן עָתִיד דְיֵיקוּם גַבְרָא דְיָדוֹן יַת עַמֵיהּ דִינִין דִקְשׁוֹט כַּחֲדָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל

דן ידין עמו כמו כי ידין ה' עמו (דברים לב לו) ארי ידין ה' דינא דעמיה כלשון שפטני ה' וריבה ריבי מגוי לא חסיד (תהלים מג א) ריב אלמנה (ישעיהו א יז) יאמר כי דן ינקום נקמת עמו כל שבטי ישראל כאחד והטעם כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים כי בימי שמגר בן ענת החלו (שופטים ג לא) ובימי יפתח כתוב (שם י ז) וימכרם ביד פלשתים וגם אחרי עבדון בן הילל (שם יב יג) ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה (שם יג א) ולא היה בשופטים מי שהכניעם או שנצחם כלל ואף על פי שכתוב בשמגר (שם ג לא) ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר איננה נקמה כי איננה מכה רבה על כן כתוב בשמשון (שם יג ה) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים ולקח נקמת ישראל מהם כי הרג מהם עם רב וכל סרני פלשתים המית והזכיר ידין כי היה הנוקם הזה שופט לא מלך ואפשר שזה דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית מ״ט:ט״ז) שאמר ביומוהי יתפרק עמיה ויתכן שיהיה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא יהודה שנאמר בו (בראשית מ״ט:ח׳) ידך בעורף אויביך כי גם זה יגבר על אויביו וינצחם:

דן ידין עמו. רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות. והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות:

דן ידין עמו - המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בענין רע?! חלילה חלילה. אך על שבטו של דן נתנבא שהוא מאסף לכל המחנות. וגם ביהושע כתיב: והמאסף הולך אחר הארון ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה בין בימי יהושע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך, ולהינקם מן האומות כי גיבורים היו. לכך אמר יעקב: דן ידין עמו - ינקום נקמת עמו

כאחד - כל

שבטי ישראל - היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם, כמו: כי ידין ה' את עמו וגו'. ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. וכמו: ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה.

כאחד שבטי ישראל פירוש כדוד ולכן אותיות של ראשי פסוקים דן יהי לישועתך בגימטריא כדויד:

דן ידין עמו. זה שמשון שהיה משבט דן והיה שופט ישראל ועל כן הזכיר ידין כי היה שופט לא מלך, כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים זה יהודה שכתוב בו ידך בערף אויביך גם השופט הזה יגבר על אויביו וינצחם.

ובמדרש כאחד שבטי ישראל, כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך לאחרים שנאמר (ישעיהו ס״ג:ג׳) פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי, כך שמשון אינו צריך לאחרים לא לחרב ולא לחנית ולא לקשת או שאר כלי מלחמה אלא ללחי החמור שנאמר (שופטים ט״ו:ט״ז) בלחי החמור הכיתי אלף איש.

דן ידין עמו לפי שהיה הולך תמיד אחר הדגלים בימי משה גם בימי יהושע כדכתיב והמאסף הולך אחר הארון והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחריהם שהרי גבורים היו, לכך אמר דן ידין עמו פי׳ ינקום נקמת עמו כאחד שבטי ישראל, כמו כי ידין ה׳ עמו.

דן ידין עמו. לשון נופל על הלשון כמו יהודה אתה יודוך:

כאחד שבטי ישראל. אעפ"י שהוא מבני השפחות יעמיד שופט גדול וחזק שישפוט את ישראל בכחו והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטי ישראל:

דן ידין עמו פירוש ינקום לעם ישראל מפלשתים כמיוחד שבטי ישראל שהוא יהודה. נחש מה נחש נוקם אף שמשון שמשבט דן אמר ואנקמה נקם אחד משתי עיני מה נחש יש לו ארס שורף כן שרף מגדיש ועד קמה ועד כרם זית מה נחש אינו לוחם בחרב כן שמשון אלא בלחי חמור ועוד שמשון אינו כשאר שופטים שצריך חיילות והשמעת קול אלא כנחש שיוצא פתאום ממאורתו וזהו שפיפון עלי אורח. הנושך עקבי סוס זהו בסוף ימיו שנאמר והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל הגג כשלשת אלפים איש ואשה וילפות שמשון את שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויפול הבית על הסרנים וגו' והעמודים שהבית עליהם הם כמו רגלי הסוס והבית נמשלה לסוס ויפול רוכבו אחור הם האנשים והנשים שעל הגג:

דן ידין וגו׳. אולי כי לצד שאמר שמשון (שופטים טז:ל) ״תמות נפשי עם פלשתים״, לזה אמר יעקב כי ישנו בגדר עם שופטי ישראל המיחדים למעלה באין הפרש, ולא יגרע מצדיק עינו. והוא אמרו כאחד שבטי ישראל, פרוש, כאחד המיחד שבכל שבט ושבט מישראל, כי כל השבטים היו בהם שופטים לישראל:

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יאמר שאע״פ שבדגלים יהודה נוסע בראשונה ודן באחרונה, מ״מ ישוה לו גם הוא שידין את עמו כאחד כמיוחד שבשבט ישראל והוא יהודה, כי שמשון שפט את ישראל בדורו כדוד בדורו, וכמ״ש במלך המשיח שיבוא מיהודה וברוח שפתיו ימית רשע, (ישעיה יא ד) כך יהי דן נחש עלי דרך כי כל נחש ממית ברוח שפתיו, ומדקאמר ידין עמו ש״מ שמדבר ברשעי ישראל שידין אותם ויכלה הקוצים מן כרם ה' צבאות, וע״כ היה מן ההכרח שיסע יהודה בראשונה ודן באחרונה לפי שיהודה נמשל לאריה שעיקר כחו בזנבו, וא״כ כשהלך יהודה לפני מחנה ישראל ואחוריו כלפי העם דומה כאילו זנבו פונה למחנה ישראל רמז שבו ידין עמו לשבור זרועות רמות, ודן נמשל לנחש שאין כחו אלא בפיו ע״כ דין הוא שיסע באחרונה ופיו פונה אל מחנה ישראל כי בו ידין עמו, ולפי שכל דיין יש לו רבים הקמים עליו ע״כ אמר לא תגורו מפני איש, כי לישועתך קויתי ה', ואלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א) להצילם מאנשי זרוע, וי״א שדן לא היה מחניף לשבטו אלא היה דן כאחד שבטי ישראל כשאר שבטים, כי קרוב ורחוק היו שוים בעיניו.

ומה שמצינו, שמשה המשיל את דן לגור אריה ויעקב המשילו לנחש, רמז שכל דיין יש לו מלחמה פנים ואחור יש מעיזים בפניו לומר לו מוסיף אני עליך דיינים, כמ״ש (דברים א יב) טרחכם ומשאכם וריבכם. ויש מרנן אחריו אבל לא בפניו, ע״כ צריך להיות בעל כח ואמיץ רוח ללחום פנים ואחור, ולא יתן את לבו לכל הדברים אשר ידברו בין בפניו בין אחוריו, אלא יהיה כאריה ונחש זה כחו באחוריו וזה כחו בפניו וזה רמז נכון.

דן ידין עמו כאחד. זה הי׳ כחו של דן לאהוב את המשפט בד״מ כדאי׳ בריש פסחים ד״ד. וע׳ מש״כ לעיל ל׳ ו׳. אמנם לא הי׳ שופט מכח התורה שהרי לא היו עוסקים כ״כ בתורה. אלא מכ״מ היו כערכאות שבסוריא שהי׳ ג״כ מעלה ודבר יקר כמבואר בשאלתא הנוספת לפ׳ משפטים מדכתיב לא תסור מן הדבר וגו׳ שאפי׳ אינו עפ״י התורה במקום שאין שם בני תורה. וע׳ מש״כ עוד בפ׳ יתרו בפסוק ואתה תחזה מכל העם. וזהו דבר הכתוב שהוא ידין בשכלו הטוב ובישרת לב.

כאחד שבטי ישראל. שהמה בעלי תורה:

דן. דן היה המאסף לכל המחנות, ובני גד הלכו בראש המחנות, דן היה צריך לשמור מהאויבים הנופלים מאחורי המחנה ומזנבים את כל הנחשלים, אומר שדן ידין ויריב ריב עמו ככל השבטים הגם שהולך לבסוף,

ו כלומר כאילו הוא הפוך ופירושו כל ישראל יחד, שהרי שמשון נקם נקמות כל ישראל יחד, ואין לפרש ידין ישפוט, כי לא מצינו זה בשום מקום: