בראשית מט, יב

חכלילי. לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

מחלב. מרוב חלב [שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פרוש המקרא אדם עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב] ולפי תרגומו עינים לשון הרים, שמשם צופים למרחוק. ועוד תרגמו בפנים אחרות לשון מעינות וקלוח היקבים. נעווהי, יקבים שלו, ולשון ארמי הוא במסכת עבודה זרה (דף עד ב) נעוא ארתחו. יחורן בקעתיה, תרגם שנים לשון (ש"א יד ד) שני הסלעים:

יְסַמְקוּן טּוּרוֹהִי בְּכַרְמוֹהִי יְטוּפוּן נַעֲווֹהִי בַּחֲמָר יְחַוְרָן בִּקְעֲתֵהּ בְּעִיבוּר וּבְעֶדְרֵי עָנָא

מַה יָאִין הִינוּן עֵינוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא כְּחַמְרָא זַכִּיכָא מִן לְמֵיחְמֵי גִילוּי עִירְיַין וְשַׁדְיוּת אֲדַם זַכַּאי וְשִׁינוֹי נַקְיַין מִן חַלְבָּא דְלָא לְמֵיכַל חֲטוֹף וַאֲנוּסָא וּכְדֵין יִסְמְקוּן טַוְורוֹי וּמַעֲצַרְתֵּיהּ מִן חַמְרָא וְגוּלְמָתוֹי יְחַוְורַן מִן עֲלַלְתָּא וּמִן דִירִין דְעָאן

מַה יָאִין אִנוּן עֵינוֹי דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא לְמֵיחֲמֵי מִן חַמְרָא זַכִּיכָא מִלְמֵחְמֵי בְּהֵין גִילוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַם זַכַּיי שִׁינוֹי בַּקְיַין כַּהֲלָכָה מִמֵיכַל בְּהֵין חֲמָסִין וְגָזְלִין יִסְמְקוּן טוּרוֹי מִן גוּפְנֵי מַעֲצַרְתֵּיהּ מִן חַמְרֵיהּ יְחַוְורוּן גוּלְמָתֵיהּ מִן סִיגוּי עִבּוּר וְעִדְרִין דְעָן:

חכלילי עינים אמרו המפרשים (רש"י ראב"ע והרד"ק) שהוא ענין אדמימות שיתאדמו עיניו מרוב שתית יין וכמוהו למי חכלילות עינים (משלי כג כט) והנראה בעיני שהוא הפוך מן כחלת עיניך (יחזקאל כג מ) ונכפלה בו הלמ"ד כמנהג רבים והוא כענין מכחול העינים הידוע ומורגל בדברי רבותינו (כלים פי"ג מ"ב) וכן שמו בערבי "אל כחול" יאמר שהוא כחול העינים מן היין כי כאשר אחרים כוחלים אותם בפוך שהוא ה"אל כחול" כן יכחול אותם הוא ביין וכמו שהאחרים מלבנים שיניהם בתמרוקים כן ילבן אותם בחלב והמשל לרבוי היין והחלב בארצו כאשר הזכיר אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית מ״ט:י״ב) וכן למי חכלילות עינים (משלי כג כט) כמו כחלילות יאמר שעיניו כחולות ביין ולא יוכל להסתיר שכרותו או יאמר למי חכלילות עינים שיצטרך לכחול עיניו תמיד למאחרים על היין כי היין יחשיך את עיניהם ויורידו דמעה ותמקנה בחוריהן ויצטרך שיהיו עיניו במכחול תדיר יספר הכתוב בגנות היין ברעות הבאות לו מבחוץ במדנים ובפצעים ושישמע בביתו אוי ואבוי ויזכיר הנזק ההוא ההוה לו ממנו בגופו חשכת עיניו ותחלואיהם הרבים וזה פירוש וענין נכון:

ולבן שנים. שם התאר ונקראו שנים. על שם מערכות שנים. בעבור היותם שתי מערכות, ואמר הגאון ז"ל חכלילי עינים יותר מהיין וכן אמר מחלב, ואחרים אומרים כי לבן שנים שלא יאכל דבר טמא ולא יתור אחרי עיניו וזה דרך דרש משובש:

והזכיר בתחלה השבטים כאשר נולדו רק הקדים זבולן על יששכר בעבור נפול נחלתו בין זבולן ובין דן:

חכלילי - אדמות עינים קרוי כן.

ולבן שנים - משתיית חלב, כדכתיב: שתיתי ייני עם חלבי. וכן: בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב.

ולבן - כמו לבן. כשהוא דבוק יאמר וּלְבֶן. כמו: מן חלב וחלב צאן.

חכלילי עינים מיין. חמישית מאותותיו תהיה שיגדל שובע שלא כמנהגו של עולם כאמרו יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו. וכאמרם עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת:

חכלילי עינים מיין. פי' אדום מראיתו מיין כלומ' מרוב יין שישתה יהיו פניו אדומים ועיני' כמו יפה עינים וטוב רואי:

ולבן שנים מחלב. כלומר יהיה בריא ושניו לבנים מחלב ול' מחלב כמו צחו מחלב:

חכלילי עינים מיין. גם זה משל לרבוי היין, אמר שכל אחד ואחד מארץ יהודה יהיה כחול עינים מן היין, והמלה הפוכה ומשפטה כחלילי, והענין כי כאשר יכחול האדם את עיניו בפוך כן יכחלו אותם בארץ יהודה ביין. ולבן שנים מחלב. משל ג"כ לרבוי החלב.

ובמדרש חכלילי, חיך שטועמו אומר לי לי. ודעת אונקלוס בכתוב כי ההרים שבארץ יהודה מתאדמים בכרמים וע"כ כנה אותם בלשון עינים העומדים בגבהו של גוף כן ההרים גבוהים על הארץ, ואמר כי ילבינו הבקעות בתבואה ובעדרי הצאן שמהם החלב, תרגום שנים מלשון שיני הסלעים. ואם תסתכל בפרשה זו בברכת יהודה תמצא שם כל אותיות התורה רשומות חוץ מאות זי"ן, והטעם לפי שמלכות ישראל הבא מיהודה אין עיקר נצחונן בכלי זיין כשאר האומות, כי החרב ירושה לעשיו, אבל מלכות ישראל לא בחרבם ירשו ארץ ואינה נוהגת מנהג הטבע ובכח היד, רק לפי הזכות והעונש בכח העליון יתברך. ומזה תמצא בשמו של יהודה שהמלכות ממנו השם המיוחד שלם, כי כשישראל עושים רצונו של מקום ישראל עושה חיל ומלכותם מתגברת ומצלחת והשם המיוחד עמהם אין להם צורך לכלי זיין, ולכך נחסרה אות זי"ן מברכת יהודה. ומה שנתוסף בשמו על אותיות השם אות דל"ת לפי שהיה רביעי בלידה, או מפני שהשמש בגלגל רביעי ונברא ביום רביעי, ומלכות יהודה נמשלה לשמש שנאמר (תהלים פט) וכסאו כשמש נגדי. או אולי נאמר עוד כי לפי שמדתו של יהודה היא הנקראת זאת והיא מוכתרת בכתר זי"ן, וע"כ לא הוצרך להזכירה כי כבר הזכיר אותה במה שאמר ידך בעורף אויבך ,והוא הקשת שכתוב בו (בראשית ט׳:י״ב) זאת אות הברית, וזהו (שמואל ב ב) ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר, ובא משה ע"ה ופירש וזאת ליהודה, וכן הזכיר שם (דברים ל״ג:ז׳) ידיו רב לו.

ועוד נוכל לומר טעם אחר למה נחסרה משם אות הזי"ן, לפי שיהודה בעצמו הוא לאבות שביעי בנפשות, אברהם יצחק ויעקב ראובן שמעון לוי ויהודה, וא"כ יהודה הוא כנגד יום שביעי של שבת. וע"כ הזכיר בו יודוך אחיך, כי כן תמצא בשבת (תהילים צ״ב:ב׳) טוב להודות לה', והזכיר מטרף בני עלית מלשון (משלי ל׳:ח׳) הטריפני לחם חקי, והכונה לומר יש לך לסלק עצמך בשבת אפילו ממזון אוכל נפש וכענין שכתוב (דברים ה׳:י״ד) לא תעשה כל מלאכה, ואמר כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, כשם שכתוב בשבת (שמות ט״ז:כ״ט) שבו איש תחתיו. ומחוקק מבין רגליו רמז למילה שהיא דוחה את השבת, ואמר אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו, שכן כתוב בשבת (שמות כ״ג:י״ב) למען ינוח שורך וחמורך, כבס ביין לבושו, רמז לקדוש היין בשבת, ואמר חכלילי עינים מיין, ממה שמצינו בשבת שדרשו רז"ל פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ומהדר ליה בקדושה דבי שמשי.

חכלילי עינים מיין., עיניו פניו מראיתו אדום כמו (שמות י׳:ה׳) וכסה את עין הארץ שהוא מראית הארץ מראיתו אדום מן היין שהוא שותה ושיניו לבנות מחלב שהוא אוכל וי"ל אדום מראיתו יותר מן היין ושיניו לבנות מן החלב כלומר אדם יפה ובעל תואר והגון למלכות כדכתיב בדוד (שמואל א ט״ז:י״ב) אדמוני עם יפה עינים וטוב תאר:

חכלילי עינים וגו׳. יכון על דרך אמרו (תהילים ס״ח:ז׳) ״מוציא אסירים בכושרות״, ודרשו זכרונם לברכה (במדבר רבה פ״ג) בכי ושירות – בכי למצרים ושירות לישראל. והוא אמרו חכלילי עינים לשון אדמימות שהוא ענין הדינים, שכל האדמימות יורה על עוצם המשפט כי דמים בדמים נגעו. ואמר מיין פרוש ממקור הדין שהוא היין. או ירמוז סבת הנקמה היא מיין, פרוש מצד מה שחבלו ופשעו בני תורה מללמוד, לבי לבי על דבר זה, מעי מעי על אשר מנעו בני עולה אותנו מעסוק בתורת אל חי, ועל זה ינקום נקום בהתעוררות תגבורת הדינים. ובזמן עצמו ולבן שנים מחלב יראה לנו לובן שנים מחלב, ואולי שירמוז באמרו ״ולבן״ על ישראל שקראו ה׳ בן, דכתיב (ירמיהו ל״א:כ׳) ״הבן יקיר לי״. ואמרו מחלב הוא בחינת החסד והרחמים אשר יעורר עלינו אבינו הזמן עצמו שהוא נוקם נקם, והוא אמרו (מיכה ז׳:ט״ו) ״כימי צאתך״ וגו׳, כשם שאז היה בכי ושירות כמו כן יהיה במהרה בימינו אמן.

חכלילי עינים מיין. דכמו שהוא משתמש ביין חי כך שותה יין חי ע״כ עיניו חכלילות. אבל א״כ היו שיניו אדומות וכדאי׳ בנדה פ״ג על עצמות שאחר מיתה דמי ששותה יין חי עצמותיו שרופות. ע״כ אמר ולבן שנים מחלב. שמלבין שיניו ע״י שתיית חלב שיהיה הרבה חלב צאן בחלקו כידוע שהביאו לביהמ״ק כבשים מחברון אשר ביהודה:

חכלילי מן כחול שצובע העינים [כחלת עיניך יחזקאל כ"ג מ'] והמליצה תאמר שתיתי ייני עם חלבי, כי אחרי שתיית היין המרתיח את הגוף ישתו חלב המשקיט רתיחת היין, והיין מציין רתיחת המלחמה ביצבע עיניו מדם, אחריו ישתה החלב המשקיט רתיחת המלחמה, שהוא מליצה על השלום כמ"ש ודבר שלום לגוים והיתה מנוחתו כבוד, ושני האריה הגבור הזה לא יהיו אדומים מדם, כמ"ש אשר שניו שני אריה, רק לבנים מחלב, כי יה לו שלום מכל עבריו: