בראשית מח, ה

הנולדים לך' עד באי אליך. לפני בואי אליך, כלומר שנלדו משפרשת ממני עד שבאתי אצלך:

לי הם. בחשבון שאר בני הם לטול חלק בארץ איש כנגדו:

וּכְעַן תְּרֵין בְּנָיךְ דְּאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתִי לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִּילִי אִנּוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יְהוֹן קֳדָמָי

וּכְדוֹן תְּרֵין בְּנָךְ דְאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד דְאָתִית לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִילִי אִינוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן מִתְחַשְׁבִין לִי

ועתה שני בניך וגו' - כלומר: מאחר שנתן לי הקב"ה את ארץ כנען, הרי ברשותי לעשותך בכור ליטול פי שני שבטים ולכך שני בניך יטלו כנגד ראובן ושמעון.

עד באי - לפני בואי. כדכתיב: וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כלומר: קודם שבאתי מצרימה.

ועתה שני בניך כו' לי הם. שאותם לבדם נתן לי יחדו עמך כענין ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך:

אפרים ומנשה. אפרים ומנשה עולין בגימט' ראובן ושמעון אחד יותר:

אפרים ומנשה בגימטריא ראובן ושמעון:

כראובן ושמעון יהיו לי. בכאן נתן יעקב הבכורה ליוסף, ומה שכתוב (דברי הימים א ה׳:א׳) ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף מן הכתוב הזה נאמר כן.

והנה דעת רש"י ז"ל כי בכורתו של יוסף לא לענין נחלה רק לענין הכבוד שיקראו בניו שבטים.

והרמב"ן ז"ל דוחה זה כי אי אפשר בשום פנים שיהיה יוסף כשאר השבטים בנחלה ותהיה הבכורה להקרא שני שבטים, אבל בכורתו של יוסף היתה לענין נחלה וזהו שאמר הכתוב בנחלתם. וזהו שתרגם אונקלוס תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואחסנתא, שחולקא הוא חלק הבכורה, ואחסנתא ירושת הפשוט.

ועתה שני בניך וגו׳ מה שהבטיח יעקב ליוסף להיותו זוכה לשני שבטים מה שלא עשה כן לשבט אחר היינו טעמא כמו ששנו רבותינו בפרק יש נוחלין לפי שכלכל אותו ברעב. ועוד יש לומר לפי שהיה פטר רחם לרחל שהיתה ראשית ועקר מחשבתו מה שאין כן בדן וגד. ד״א לכבודה של רחל נתכוין להיותה יתירה שבט אחד על כל אחת מן הפלגשים.

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. אפרים ומנשה עולין בגימ' ראובן ושמעון וא' יותר היינו שכם א' על אחיך:

כראובן ושמעון. ליטול שני חלקים בארץ ולכך קרוב לששית א"י לבני רחל בעבר הירדן שיש לה שני מטות וחצי בט' מטות וחצי ולכך:

ועתה שני בניך הנולדים לך ראוי אתה לקבל זאת המתנה יותר משאר בנים לפי שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל ולא יכולתי לעשות לה כבוד בדרך וגם לא קברתיה בחברון ולזה ראוי לעשות כבוד לך במקומה:

ועתה שני בניך וגו׳. פרוש, עתה שראיתי שלא היו לי בנים עוד מצד אותה ברכה, אני יודע למפרע כי שני בניך הנולדים לך וגו׳ לי הם, שאמר לי ה׳ ״מפרך והרביתיך״, והוא שאמר לו ה׳ בבית אל (בראשית ל״ה:י״א) ״פרה ורבה״ – כראובן ושמעון יהיו לי. ועין מה שכתבתי בסמוך:

אפרים ומנשה כראובן ושמעון. יעקב ידע מכבר ברוה״ק שעוד בשעת ברכה שיברכם אח״כ יקדים אפרים למנשה אבל יוסף לא הבין וכסבור שמש״ה הקדים אפרים למנשה בשביל שרוצה להשפיל בזה את ראובן הקודם שאינו אלא כהשני בבני יוסף. ע״כ הי׳ נבוך בעת הברכה במה שהקדים ושינה את אפרים לטוב כמש״כ להלן ט׳:

א] אחר שהבטיח הנני מפרך ולא נתקיים בי בהכרח היה הכוונה שבני יוסף יתחלקו לשני שבטים, עד שיתוסף שט אחד, וזה כי שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים לי הם. כי אחר שנטלה הבכורה מראובן שהוא בכור לאה היא שייכה ליוסף שהוא בכור רחל. ב] שע"י שהבטיח שיתן את הארץ לזרעי אחרי מתורת מתנה בפ"ע, ממילא אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, שאם היה אומר לך ולזרעך היו השבטים באים או מתורת מתנה תיכף או בתורת ירושה ולא היה אפשר לגרוע חלקם שכבר זכו אל בני יוסף, אבל אחר שאמר לזרעך אחריך אין להם זכות עדיין כ"ז שיעקב חי, ויוכל להחזיק שני בני יוסף כבניו עפ"י דבור ה' הנני מפרך, ומגיע להם חלק שוה עם ראובן ושמעון. ג] הוציא מזה שאין מגיע לראובן חלק בכורה, כי אין לוקח בתורת ירושה רק בתורת מתנה בפ"ע, ובני יוסף כבר נכללו במתנה זאת במ"ש הנני מפרך שבזה עשאם כבני יעקב, עז"א כראובן ושמעון. ד] החליט מזה מה שאמר,

ב לא עד בואי כמשמעו, דהא כתיב (לעיל מ"א נ') וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, וכשבא יעקב ליוסף היו כבר שני שנים של רעב עוברים: