בראשית מח, יז

ויתמך יד אביו. הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:

וַחֲזָא יוֹסֵף אֲרֵי שַׁוִּי אָבוּהִי יַד יְמִינֵהּ עַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם וּבְאֵישׁ בְּעֵינוֹהִי וְסָעֵד יְדָא דְאָבוּהִי לְאַעֲדָאָה יָתַהּ מֵעַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם לְאַנָחוּתַהּ עַל רֵישָׁא דִמְנַשֶּׁה

וַחֲמָא יוֹסֵף אֲרוּם מְשַׁוִי אָבוּי יַת יַד יְמִינֵיהּ עַל רֵישָׁא דְאֶפְרָיִם וּבְאִישׁ קֳדָמוֹי וְסַעֲדָא לְיָדָא דְאָבוּי לְאַעְדָאָה יָתָהּ מֵעַל רֵישָׁא דְאֶפְרָיִם לְאַנְחוּתֵיהּ עַל רֵישָׁא דִמְנַשֶׁה

וירע בעיניו אולי יוסף היה אוהב את מנשה יותר בעבור היותו בכור לכן חרה לו והנכון בעיני כי חשב שטעה אביו בהם ואם היתה ברכתו בבלי דעת לא תבא ברכתו עליהם כי איננה ברוח הקדש כראוי וכאשר אמר לו ידעתי בני ידעתי נתפייס:

כי ישית - קודם שיברכם וראה יוסף ששיכל את ידיו, ויאמר יוסף לאביו לא כן אבי. אין לפרש ולומר לא יפה אתה עושה, הלא היה לו לשאול לאביו מדוע אתה עושה כן, אלא כך אמר יוסף ליעקב: לא כך סדורים הבנים כמו שאתה סבור שלא דקדקתי להביאם בסדר לפי ימינך ושמאלך לתת הבכור לימינך והצעיר לשמאלך, אלא בימיני לקחתי הבכור והצעיר בשמאלי, לכך אתה מעקם ידיך להבאתי להסיר אותה מעל ראש אפרים כדי לשימה על ראש מנשה. וכן כל לשון הסרה כתובים בקוצר. סורה אלי אל תירא, סורה משם לפנות אלי. ויסורו אליו, סרו משם לבא אליו.

וירע בעיניו. מפי רבי יצחק לוי שלכך הרע בעיני יוסף שאמר בלבו אבי מחזיק אותי כשוטה שלא סדרתי אותם כהוגן ואני סדרתי אותם כסדר:

וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו יש להקשות כשראה יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים קודם שיברכם היה ראוי שיתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים ולמה הניחו לברך אותם כל ברכתו ואח"כ וירא יוסף. התשובה יוסף חשב אבי רוצה לתת מעלה לשניהם לאפרים שהוא הצעיר רוצה לתת לו מעלה בשימת הימין עליו ולמנשה שהוא הגדול רוצה לתת מעלה בברכה ולכן שתק ואחר שראה יוסף שהשוה אותם בברכה ואמר המלאך הגואל אותי יברך את הנערים וגו' אמר ודאי אבי טעה ואמר לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו וימאן ויאמר ידעתי בני ידעתי אמר שתי ידיעות ידעתי בשימת יד ימיני על ראש הצעיר וידעתי מה שעשיתי בענין הברכה ולזה אמר אני רוצה לעשות יותר מעלה לאפרים גם בברכה לא כמו בברכה הנזכרת שהשויתי אותם וזהו שאמר ויברכם ביום ההוא כלומר בידיעה ובעצם וראשונה אמר בברכתו בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה ומה שלא נתן מעלה בברכה הראשונה לאפרים כמו שעשה אח"כ לפי שלסבת יוסף שרצה יותר מעלה במנשה בא לו השפעה מלמעלה יותר ממה שבא לו בראשונה:

כי ישית. לא כתיב כי שת. דלא הי׳ אחר הברכה. דא״כ מה שעבר עבר אלא עוד לפני הברכה ראה והבין כי ישית וגו׳:

וירע בעיניו. הרמב״ן כ׳ כי חשש שהי׳ הברכה בלי דעת רוה״ק. וקשה א״כ מה הועיל במה שרצה להסיר יד אביו ובמה שהודיע לו. אולי כונת הרמב״ן שיוסף רצה לעשות בחינה אם הוא בלי דעת וכונה. ע״כ עשה ודבר ובזה עמד ע״ד אביו. ולי נראה דאפי׳ ידע יוסף שיעקב יברך ברוה״ק יוכל להיות שטועה בדמיונו כמו שיצחק ברך את יעקב וטעה בדמיונו. והורע לו במה שהוא הגורם לכך שהחליף את מנשה לימינו ואביו לא ידע מזה וחושב שמנשה עומד לשמאלו ונמצא הוא הגורם לגרע כח בכורו. ע״כ השתדל בכך:

ויתמך יד אביו. לא מצא לב להרים היד בפועל ממש אלא תמך יד אביו הכהה מזוקן וחולשה ובזה חשב לדחותה לאט לאט. וכאשר לא יכול בזה האופן אמר בפירוש.

ע הוצרך לפרש כן מפני שהרמה שהיא ההסרה ומלת ויתמוך שמורה על הסמיכה הם שני הפכים: