בראשית מח, י

וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל יְקָרָן מִסֵּיבוּ לָא יִכּוּל לְמֶחֱזֵי וְקָרִיב יָתְהוֹן לְוָתֵהּ וְנַשִּׁיק לְהוֹן וְגַפִּיף לְהוֹן

וְעֵינֵי יִשְרָאֵל יְקָרָן מִן סֵיבוּ וְלָא יָכִיל לְמֵיחְמֵי וּקְרִיב יַתְהוֹן לְוָתֵיהּ וּנְשַׁק לְהוֹן וְגַפֵיף לְהוֹן

לא יכול לראות. היטב כדי שתחול עליהם ברכתו בראותו אותם כענין אשר תראנו משם. וכענין ויראהו ה' את כל הארץ כדי שיברך אותם. וכן באלישע ויפן אחריו ויראם:

וישק להם ויחבק להם. כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו:

מזקן כתיב חסר על שם ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כשם שרימה יעקב לאביו בברכתו כשכהו עיניו כך עשה לו בנו בברכו אותם שהחליף לו יוסף מנשה באפרים:

לא יוכל לראות. להתבונן אלא כאדם שרואה ואינו רואה ולכך נאמר וירא ישראל את בני יוסף:

ויגש אותם אליו. כדפרש לקמיה:

ועיני ישראל כבדו מזוקן היה ראוי שיאמר זה קודם שיאמר מי אלה ויהיה טעם למה שאמר מי אלה ולמה לא הכירם שי"ז שנה היה רגיל עמהם לפי שעיני ישראל כבדו מזוקן ולא אחר שאמר ויאמר מי אלה ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם. והתשובה שהרוצה לברך או לקלל צריך לתת עיניו בו לשתחול הברכה או הקללה כאמרם ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות וכן בבלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וקבנו לי משם לזה אמר א"א שיחול הברכה עליהם מצד נתינת עיניו בהם שעיני ישראל כבדו מזוקן ולכן הוצרך לשום זרועותיו עליהם ולנשקם ולחבקם לשבזה ידבק נפשו בהם ותחול הברכה:

ועיני ישראל וגו׳. צריך לדעת למה כתיב הודעה זו במקום זה, ומה קשר ושיכות לדבר זה עם הסמוך לו ״וישק להם ויחבק להם״. עוד צריך לדעת אמרו להם, שהיה לו לומר ״וישק אותם״. ואולי ששני דקדוקים אלו כל אחת מתרצת חברתה, כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החבוק ומנשק שלא במקום הנשוק, ולזה אמר ״להם״ ולא אמר ״אותם״, והבן:

ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות. כדי להוסיף עוד אהבה ע״י הסתכלות יפה ע״כ עשה פעולות אחרות במשמוש ידים וברעיון שקוע בהם לאהבה: