בראשית מז, כב

הכהנים. הכומרים כל לשון כהן משרת לאלהות הוא חוץ מאותן שהם לשון גדולה כמו כהן מדין כהן און:

חוק לכהנים. חק כך וכך לחם ליום:

לְחוֹד אַרְעָא דְכֻמָּרַיָּא לָא זַבִּין אֲרֵי חֳלָקָא לְכֻמָּרַיָּא מִלְּוַת פַּרְעֹה וְאָכְלִין יָת חֳלָקְהוֹן דִּי יְהַב לְהוֹן פַּרְעֹה עַל כֵּן לָא זַבִּינוּ יָת אַרְעֲהוֹן

לְחוֹד אַרְעָא דְכוּמְרְנַיָא לָא זַבָּן מִן בִּגְלַל דְחָמוּן לֵיהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דִבְעָא רִבּוֹנֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִין קְטוֹל וּבְרַם אֲרוּם חוּלְקָא אָמַר לְמִיתְיַהֲבָא לְהוֹם מִלְוַות פַּרְעה וְאָכְלִין יַת חוּלַקְהוֹן דִיהַב לְהוֹן פַּרְעה בְּגִין כֵּן לָא זַבִּינוּ יַת אַרְעֲהוֹן

רק אדמת הכהנים השרים כמו כהן מדין. לא קנה פן יתגרו במלך. ד״א לפי שדנוהו לזכות כמו שפי׳ למעלה גבי ויתנהו אל בית הסהר.

רק אדמת הכהנים לא קנה. וא"ת מפני מה נתן להם חק שלא מכרו אדמתם. וי"ל דיוסף סיבב להם אותו חירות כי כשנתפס יוסף בסיבת אשת אדוניו כאשר אמרה לאנוס אותו באותו זמן היו הכומרים שופטים ואמרו כך נראה הקריעה אשר יש ליוסף כדכתי' ותתפשהו בבגדו אם הקריעה לפניו הדין עמה שהוא רוצה לאנוס אותה ואם היא לאחוריו הדין עמו שהוא ברח מפניה והחזיקה בבגדו וקרעה אותו וימצא כן שמצאו הקריעה לאחוריו ובשביל אותו משפט צדק זכו שלא מכרו את אדמתם:

רק אדמת הכהנים וגו׳. שדות לא היו להם אבל אדמתם בחצרות הי׳ הרבה:

א (נח"י), דכל מקום שנאמר כהן סתם ולא פירש לאיזה דבר הוא כהן, מסתמא הוא כהן לאלהות, וכל שכן כשפירש כהן להשם או כהן לעובדי כוכבים ומזלות, אבל כהן מדין (שמות ב' ט"ז), כהן און (לעיל מ"א מ"ה), שמזכיר שם המדינה או שם העיר שם שר ונשיא שלהם הוא, ולכך תרגם אונקלוס בכאן כומריא, ואילו כהן און וכהן מדין תרגם רבא דאון רבא דמדין: