בראשית מה, כג

שלח כזאת. כחשבון הזה ומהו החשבון י' חמורים וגו' (רצונו שמלת כזאת המיותרת ובכ"ף הדמיון מורה על כי מעולם לא שלח לו י' חמורים וי' אתונות, רק הכי קאמר קרא. בשם הגאון מהרש"ל):

מטוב מצרים. מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו ומדרש אגדה גריסין של פול:

בר ולחם. כתרגומו:

ומזון. לפתן (כך גירסאת רא"ם):

וְלַאֲבוּהִי שְׁלַח כְּדָא עַסְרָא חֲמָרִין טְעִינִין מִטּוּבָא דְמִצְרָיִם וַעֲסַר אַתְנָן טְעִינָן עִיבוּר וּלְחֵם וּזְוָדִין לַאֲבוּהִי לְאָרְחָא

וּלְאָבוֹי שָׁדַר דוֹרוֹן כְּדֵין עַשְרָא חֲמָרִין טְעִינִין חַמְרָא וּמִטוּבָא דְמִצְרַיִם וְעֶשֶר אַתְנָן טְעִינָן עִיבּוּר וּלְחֵם וּזְוָודִין לְאָבוֹי לְאָרְחָא

ולאביו שלח כזאת כחשבון הזה ומהו החשבון עשרה חמורים וגו' לשון רש"י (רש"י על בראשית מ״ה:כ״ג) ואיננו נכון שירמוז על החשבון אבל יתכן שיאמר כזאת המנחה ויהי שעורו ולאביו שלח זאת המנחה עשרה חמורים וגו' והכ"ף כאילו יתירה רק דרך הלשון לדבר כן כמו ותדבר אליו כדברים האלה עשה לי עבדך (בראשית ל״ט:י״ט) או יאמר ולאביו שלח צידה כצידה הזאת אשר נתן לאחיו ולא להשוותן רק כאשר נתן להם צידה לדרך בלכתם כן שלח לאביו בר ולחם ומזון לדרך בבואו והוא הנכון והזכיר חמורים ואתונות כי המשא ונושא המשא הכל שלח לו והמנהג לשלוח זכרים ונקבות כאשר עשה אביו (בראשית ל״ב:ט״ז):

וטעם כזאת. מחליפות שמלות מהטובות שהיו במצרים:

בר. דגן:

ולחם. כמשמעו:

ומזון. אפונים ופול ועדשים ודוחן וכסמין ותאנים וצמוקים ותמרים כי אלה לבדם הם מזון חוץ מדגן ושעורה:

כזאת - כמו כן.

עשרה חמורים - לעשרה אחיו ואף על פי שבנימין חזר עימהם לא רצה להטריחו. אמרינן בתלמוד: קללת חכם אפילו על תנאי והשלים התנאי היא באה. מנלן? מיהודה, שאף על פי שהחזיר את בנימין לאביו היו עצמותיו מגולגלין בארון וכו'.

ולאביו שלח כזאת. כמו מתנת בנימין ועם זה שלח עשרה חמורים ועשר אתונות כי ברבים תהיה הוא"ו בסוף כמו יששכר זבולן ובנימין:

ומזון ב' במסורה הכא ואידך ומזון לכלא ביה. אף על פי שאמר ומזון לאביו ומזון לכלא ביה ששלח מזון לפרנס כולם:

ולאביו שלח כזאת. כמנחה הזאת, כשם שנתן צדה לאחיו לדרך כך שלח לאביו לדרך. ומה שלח עשר חמורים ועשר אתנת שיהיו נושאים המשא שלו, ושלח המנחה הזאת זכרים ונקבות כמנחה ששלח אביו לעשו (בראשית לב) עזים מאתים ותישים עשרים.

בר ולחם ומזון. בר זו תבואה, והוא כולל חמשת המינין. ולחם אלו מיני קטניות כגון פול ועדשים שמהם עושים לחם. ומזון אלו מיני פירות שהן מזון לאדם כגון תאנים וצמוקים ותמרים וכיוצא בהם. ודע כי כל בר עושים ממנו לחם, אבל כל לחם אינו מן הבר, וכן כל לחם מזון אבל כל מזון אינו לחם.

שלח כזאת כעין המתנה שנתן לאחיו שלח לאביו משא עשרה חמרים של חליפות בגדים. מטוב מצרים משש ורקמה חטובות אטון מצרים. עשרה חמרים, ועשר אתנת לעשר אחיו לאיש שתי בהמות להנהיג ואע״פ שבנימין חזר עמהם. לא רצה להטריחו.

שלח כזאת. כזאת המתנה שנתן להם שלח לאביו משא עשרה חמורים כי' חליפות בגדים מטוב מצרים:

ולאביו שלח כזאת וגו׳. טעם אמרו כזאת ולא הספיק המפרש, להיות שאמר ״נושאים מטוב מצרים״ ולא נודע מה הוא טוב מצרים, לזה הקדים לומר ״כזאת״, לומר כמין המזכר בסמוך, שמלות וכלי כסף מהמבחר הנמצא ממין זה במצרים. ולדברי רבותינו זכרונם לברכה (מגילה טז:) שאמרו ״טוב מצרים״ – יין ישן, ולמאן דאמר (בראשית רבה צד:ב) גריסין של פול, יהיה הכתוב חסר וא״ו, וכאלו אמר ״כזאת ועשרה״ וגו׳, והכונה באמרו ״כזאת״ כמו שפרשנו, ועוד עשרה וגו׳:

ועשר וגו׳ לאביו וגו׳. טעם שחזר לומר פעם שניה לאביו, נתכון לומר כי לא שלחם אליו בגדר שליחות הסמוכה לה, אלא נתנם לאחיו ואמר להם שהם לאביו לדרך.

כזאת. בסך שלש מאות כסף. שלח עשרה חמורים וגו׳ ובאשר לא נתבאר כמה הוא שווי משא עשרה חמורים שהרי אין כל משאות שוין במחירם ע״כ פי׳ הכתוב שהיו שוין שלש מאות כסף שהוא סך רב:

ומזון. זה ליפתן דבלשון תורה כל מילי דזיין מיקרי מזון ורק בלשון ב״א לא מיקרי מזון אלא חמשת המינים מש״ה לענין נדרים וברכות לא מיקרי מזון אלא חמשת המינים דבשני דברים אלו הולכים בתר לשון ב״א:

ולאביו שלח כזאת. פי' רי"א כזאת שנתן לאחיו שמלות וכסף ועשרה חמורים:

ח כתב מהרש"ל מדלא כתיב בקרא מהו הטוב ששלח לו, שמע מינה שהוא דבר שאינו חשוב, ולמה שלח לו לפי שליעקב היה טוב, לכן פירש שהוא יין ישן שזה אינו דבר חשוב כל כך, וליעקב היה דבר חשוב מפני שדעת זקנים נוחה הימנו וכו' עד כאן לשונו: