בראשית מה, כ

וְעֵינְכוֹן לָא תְחוּס עַל מָנֵיכוֹן אֲרֵי טַב כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם דִּלְכוֹן הוּא

וְעֵינֵיכוֹן לָא תֵיחוֹס עַל מָנֵיכוֹן אֲרוּם שְׁפַר אֲרַג כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם דִילְכוֹן הוּא

ועינכם אל תחוס על כליכם. שלא תאחרו וירבה הנזק במקנה ברב האיחור:

ועינכם אל תחוס על כליכם. לפי שהיה יודע באביו שהיה קפדן על כליו וחס עליהם כמו שאמרו חז"ל ויותר יעקב לבדו שחזר על פכים קטנים לכך הזהירם על כך. כך מפרש הרב יעקב ז"ל:

ועינכם וגו׳. אם לא יבאו אלא הטף ונשים וישאירו כל כלי ביתם תחת יד עבדים ושפחות הלא בין כה יאבד הרבה עד שישובו אחר הרעב. ע״ז אמר שלא יחושו לזה כי טוב וגו׳. כל מעשה אומנות היפות שבארץ מצרים לכם הוא. וקרוב לומר שיצא מפרעה דבור שלא הבין הוא ג״כ שהכוונה בזה כי כל הטוב שבמצרים הוא בשביל ישראל שיהי׳ מושב יפה לב״י. כמ״ש בפ׳ ברית בין הבתרים וכי״ב לעיל ל״ז כ׳:

ועינכם. כי בצד הראשון שיורדים רק לגור לפי שעה יחוסו על כליהם שאין יכולים לקחתם עמהם ויניחום במקום משומר שימצאו אותם בעת שישובו אל ארצם, אבל אחר שאתם הולכים להשתקע, עינכם אל תחס על כליכם, כי מעתה טוב ארץ מצרים לכם הוא, כי אתם כאחד מאזרחי הארץ, לא כמ"ש תחלה ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים, שהוא רק ניתנה לפי שעה: