בראשית מד, כז

וַאֲמַר עַבְדָּךְ אַבָּא לָנָא אַתּוּן יְדַעְתּוּן אֲרֵי תְרֵין יְלִידַת לִי אִתְּתִי

וַאֲמַר עַבְדָךְ אַבָּא לָנָא אַתּוּן יְדַעְתּוּן אֲרוּם תְּרֵין בְּנִין יְלֵידַת לִי אִנְתְּתִי

אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי אם יאמר שהוא יחיד לאמו מה טעם בזה שתרד שיבתו ברעה שאולה אחרי שיש לו כמה בנים רבים ובני בנים ואמו כבר מתה לא תבכה עליו בפניו אבל הטעם כי יעקב לא לקח אשה מדעתו רק רחל וזה טעם ילדה לי "אשתי" כי לא נולדו לי מאשה אשר היא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי אהבתי בהם כאלו הם יחידים לי והשאר כבני פילגשים הם אלי ואחיו מת וזה לבדו בני יחידי אשר אהבתי ולכן יקדים הכתוב רחל ללאה כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל (רות ד יא) ויקרא לרחל וללאה השדה (בראשית ל״א:ד׳) כי היא הקודמת במחשבתו ואמרו המפרשים כי לכך יאמר בסדר הזה (בראשית מ״ו:י״ט) בני רחל אשת יעקב כי היא תקרא אשתו באמת בלא מרמה ולדעתי היה זה מפני שהזכירה שם בין השפחות וכבר הזכרתי כן (רמב"ן על בראשית ל״א:ל״ג):

ילדה לי אשתי. היה ראוי שיאמר ילדה רחל, אבל הענין כי לא לקח אשה מדעתו כי אם רחל ולכן יאמר עליה אשתי, כלומר שלא נולד לי מאשה שהיא אשתי ברצוני רק שנים ושמתי עליהם אהבתי כאלו הם יחידים והשאר כבני הפילגשים הם אלי. וזהו שמקדים הכתוב בכל מקום רחל ללאה, שנאמר (רות ד) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל, (בראשית לא) ויקרא לרחל וללאה השדה, כי עיקר הבית היתה רחל. ובפרשה זו כתוב בני רחל אשת יעקב, ובלאה לא הזכיר הכתוב כן. כן פי' הרמב"ן ז"ל.

ויאמר עבדך וגו׳. החליף יהודה הסדר מכאשר הי׳. שתחלה אמר יעקב לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו וגו׳ ואח״כ אמר שובו שברו לנו וגו׳ וגם הוסיף יהודה לאמר ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה ולא נמצא הדברים הללו לעיל אלא אחר שהסכים יעקב לסמוך על דברי יהודה וערבותו הוסיף להזהיר את יהודה גם על דבר שאין עולה עה״ד כלל להזהר ממנו. ואם שלא נתבאר לעיל דברים הללו. זה אינו מוקשה כמ״ש לעיל י״ט. ואמר אתם ידעתם כי שנים וגו׳. הסביר לנו כמה קשה המזל הוא כי מראש לא ילדה לו אשתו העיקרית כ״א שנים:

ויאמר עבדך אבינו. הציע לפנינו באורך איך א"א שישלח את בנימין, הלא ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי, ר"ל שנחשב אצלי כאלו לא היו לי רק שני בנים, כי היא אשתי העקרית ובניה הם עקר בני: